המנהג התחיל באירלנד לפני מאות שנים. לנשים באותה תקופה היו מעט מאוד זכויות, אבל מידי ארבע שנים ניתנה להן הזדמנות. מאת שרית פרקול
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
המנהג התחיל באירלנד לפני מאות שנים. לנשים באותה תקופה היו מעט מאוד זכויות, אבל מידי ארבע שנים ניתנה להן הזדמנות לשנות את גורלן. מצד שני, לא כדאי להביך יותר מדי את הבחור
מאת שרית פרקול
זה מאוד נדיר, לכן זה קורה אחת לארבע שנים, במקרה הטוב. מדובר בנשים המציעות נישואין לגברים. מי שמרגישה שהגיע הזמן, שכבר אין לה זמן או סבלנות לחכות לבחור, יכולה לנצל את התאריך שמופיע רק בשנה מעוברת, 29 בפברואר, כדי להציע נישואין לבחיר ליבה.
היא לא תהיה היחידה שתכרע ברך (או לא תכרע ברך) ותציע לאיש שאיתה את אהבתה הנצחית. בתאריך זה לגמרי מקובל היפוך התפקידים המסורתי.
המנהג התחיל באירלנד לפני מאות שנים. לנשים באותה תקופה היו מעט מאוד זכויות, אבל מידי ארבע שנים ניתנה להן ההזדמנות לשנות את גורלן. עד היום, במקומות מסוימים באירלנד, ה-29 בפברואר נקרא "יום הרווק", וגברים רווקים נדרשים לשלם קנס בדמות שמלה או כסף אם הם מסרבים להצעת נישואין. במקומות אחרים באירופה, במיוחד בקרב החברה הגבוהה, המסורת קובעת שאם גבר מסרב להצעת נישואין של אשה ב-29 בפברואר, עליו לקנות לה תריסר זוגות של כפפות – כדי שתוכל לכסות על הבושה בכך שהיא אינה עונדת טבעת נישואין.
אמנדה מילר, סוציולוגית אמריקאית שחקרה את נושא הצעות הנישואין בהקשר של מגדר, ריאיינה 30 זוגות נשואים על הדרך בה התפתחו היחסים שלהם. מתוך אותם 60 מרואיינים, רק שתי נשים הציעו נישואים.
הן עדיין רוצות שיהיה להן סיפור לספר לחברות ולמשפחה
לדברי מילר, הצעת הנישואין היא אחד המאחזים האחרונים של השליטה הגברית בתחום הרומנטי. "זה משהו שנותן לגבר המון כוח ביחסים, במיוחד אם האשה מחכה שיציעו לה", אומרת מילר. "נשים מבינות שזה משהו שהן אמורות לעשות באותה מידה כמו הגברים, אבל הן עדיין רוצות שיהיה להן סיפור לספר לחברות ולמשפחה. הן עדיין רוצות את הצעת הנישואים הרומנטית שהובטחה להן מאז ילדותן".
למשל, אחת משתי הנשים שעשו זאת, מבין הזוגות שריאיינה מילר, עשתה זאת לגמרי במקרה: היא קראה בעיתון על הנושא ושאלה את החבר שלה מה יעשה אם היא תציע לו. הוא קיצר תהליכים ופשוט ענה "כן". היא נאלצה להסביר לו שזאת לא הצעה אמיתית, ושהיא עדיין מצפה ממנו לכרוע ברך, והם הסכימו שיעשו זאת שוב "בדרך הנכונה". גם הגבר השני שהציעו לו נישואין בעצם התמרד והכריז שלא יענוד את טבעת האירוסין שקנתה לו החברה שלו. המחקר שערכה מילר יחד עם שרון ססלר מאוניברסיטת קורנל התפרסם באחרונה בכתב העת Journal of Family Issues.
בהתחשב בכך שגברים עדיין עלולים להתפדח מכך שהחברה שלהם תציע להם נישואין בפומבי (אגב – גם נשים רבות מתפדחות מכך), כנראה עדיף לעשות זאת בארבע עיניים.
- הצעתם נישואין בדרך מקורית במיוחד? אתם מתנגדים להצעות נישואין? שתפו אותנו!
חגי קמרט
28 בפברואר 2012 @ 14:30
ראשית, אינני מקבל כלל וכלל את המונח " הצעת נישואין" בהקשר להתקשרות . הייתי מעדיף לקרוא לכך " הבעת רצון לנישואין" ואסביר מדוע:
"אהבה" אומנם לא ניתנת להסבר לוגי מוחלט, אך בהחלט אפשר כן לומר עליה שהיא נעה יותר על מישור רגשי מאשר לוגי.
הבעת רצון תואם למישור רגשי הרצון, קודם לכל, בא מתוך הנפש ויכול להיות בעל עוצמות שונות.
ה " הצעה" יבשה במהותה , לוגית שיכלית, מעבירה גם את הנושא הרגשי אל מישור ,הייתי אומר בזהירות, עסקי. ואם זה נכון יש לנו כאן משום זילות של ערך האהבה.
אשר לקנס שהוטל על אי הסכמה , בדמות כסף או שמלה וכו, זה נשמע באמת כבדיחה לא מוצלחת. שהרי אהבה היא האמא של חופש הרצון של האדם ואי אפשר לכפות אותה על איש.
אהבה היא אחד הערכים המופלאים שקיימים במעגל חייו של האדם
שגם אם למשל אתה כופה אותה על מישהו, הרי הכפייה הזאת פוגעת גם באדם שנכפה לאהוב ( ואינו באמת אוהב) ופוגעת גם בצד השני שיודע שהאהבה שכביכול מופגנת מולו היא מזויפת ואינה אמיתית. יוצא מכאן ששני הצדדים נפגעים.
לכן כשם שמלחמה היא אחת האמיתות בחיינו, כך גם עולם הרגשות של אהבה , קנאה, שנאה, שמעלים את האמת על פני השטח ואי אפשר לזייף כאן דבר.
שרית פרקול
28 בפברואר 2012 @ 16:14
חגי, זה קצת לא ריאלי, לשנות את המונח, ועוד למונח מסורבל יותר, אבל ההנמקה שלך יפה.
לגבי הקנס – ברור שזה מצחיק. אבל גם הקנס מצחיק.