היום נערך הסיבוב הראשון של הפרימריז לבחירתו של מי שנקרא על ידי המדיה "מועמד השמאל". זה פתטי וחצוף לקרוא לגוש הסוציאליסטי "שמאל" בעיקר אחרי ההתעללות האנטי סוציאלית של פרנסואה הולנד ויד ימינו מנואל ואלס בציבור הצרפתי במשך חמש שנים תמימות. אבל ככה הם מציגים את עצמם, מה שמוכיח מה יחסה של המדיה לשמאל האמיתי.

פרנסואה הולנד אמנם פרש מהמירוץ (פופולריות נמוכה להחריד, אחרי 5 שנות חורבן) אבל לבובה האולטרא ימנית שלו, מנואל ואלס, האיש שהפעיל את סעיף 49.3 לחוקה הצרפתית העוקף את הפרלמנט, בכדי להעביר את חוק העבודה הבזוי, חוק שבפרלמנט (עם רוב סוציאליסטי) היה רוב נגדו, ו- 73% מהציבור הצרפתי התנגד לו. זה מנואל ואלס שמעז לדבר על דמוקרטיה ועוד מתפלא שהוא חוטף סטירה מפעיל שמאל.

עצם קיומו של סעיף שכזה בחוקה מוכיח ש"משילות" תמיד היתה בעיה לשלטונות וגם הארכי דמוקרטים, כביכול, שכתבו את החוקה דאגו למוצא, לא אלגנטי בעליל, ממקרים בהם הכוח עובר לפרלמנט. עקרונית משילות היא שאיפה לדיקטטורה, וסעיף 49.3 עוקף הליך דמוקרטי ומעקר את בסיסי הדמוקרטיה. זהו מנואל ואלס, האיש איננו דמוקרט והתואר סוציאליסט איננו מתלבש עליו טוב, כמו גם על שאר חבריו למפלגה.

ההבדל בין הצרפתים לשאר העולם הוא: שהצרפתים זוכרים, ולהערכתי למנואל ואלס אין סיכוי להיות המועמד הסוציאליסטי לנשיאות ומצד שני הם פוחדים פחד מוות מהאפשרות של שלטון הימין הקיצוני בראשות מרין לה פן. הסצנריו הסביר ביותר הוא שרוב הצרפתים יתגייסו בסיבוב השני כדי להביס את מרין לה פן, הם יחרקו שיניים ויצביעו לאויב (הסוציאליסטים או הרפובליקנים) כמו שכבר עשו פעמיים בעבר.

הבעיה היא שלצרפתים נגמרות האופציות במהירות. הסוציאליסטים רק עכשיו מסיימים קדנציה בלתי נסבלת מבחינת הציבור, ומועמד הרפובליקנים (לשעבר ה- UMP) הוא אולטרא ימני ושימש כמוציא לפועל של מדיניות סרקוזי. אז נכון שסרקוזי נתפס כאחראי  ונבעט לכל הרוחות. אבל המצע של פיון מפחיד את כולנו. מצד שני המצע של פרנסואה הולנד נסך תקווה בכולם והתוצאות היו מזעזעות.

מרין לה פן – נשיאת החזית הלאומית היא אולי הפוליטיקאית המבריקה ביותר בצרפת ואולי בעולם כולו. דעותיה אמנם מוקצות מחמת המיאוס, אבל אי אפשר לקחת ממנה את היכולות האישיות שלה. היא אסטרטגית ממדריגה ראשונה ואחראית בין היתר לחיסולו של ניקולה סרקוזי וכמעט כמעט של כל המפלגה הגוליסטית, פשוט כי תכניותיה לטווח הארוך הן לרשת את מקומם של הרפובליקנים כמפלגת ימין מרכז. ולהקנות חזות לגיטימית למפלגה שחרטה על דגלה גזענות, הומופוביה, ושנאת הזר. כדי לבצע זאת היא השליכה את אביה, גזען חשוך, מהמפלגה שהוא עצמו הקים, ואף נאבקה בו בבתי המשפט. אבל למרות האשליה האופטית של התחזקות הרי שכדאי לציין כי, מספרית, התמיכה בחזית הלאומית מעולם לא עלתה על 25%.

אבל כל הללו לא עזרו, למרין לה פן. הצרפתים יודעים וזוכרים מהי החזית הלאומית וביום פקודה. כמו שכבר אמרתי. פעם אחר פעם הם מתייצבים כדי להסיר את האיום הימני קיצוני מעל ארמון האליזה.

השמאל האמיתי, מעמיד גם הפעם לבחירה את ז'אן לוק מלנשון. מלנשון, חד לשון, חם מזג ונוטה לדמוגוגיה בלתי נגמרת, אבל אין ספק ולו הקל שבקלים שלמלנשון יש כוונות טובות והוא יהיה נשיא טוב וייטיב עם הציבור הצרפתי. מלנשון עומד בראש חזית שמאל די מרוטה, כשהירוקים, או לפחות חלק מהם, נזל לכיוון הסוציאליסטים. הירוקים כאמור התפרקו סופית מנכסיהם, ולא ממש מפתיע שכן למרות הפעילות האקולוגית העניפה ברמות האזוריות הרי שהציבור הצרפתי מוטרד הרבה יותר מיוקר המחיה, מיסוי יתר, אבטלה גבוהה וביורוקרטיה מטורפת שרק הולכת ומסתבכת כדי להקשות על השכבות החלשות לקבל את המגיע להם בחוק.

אינני נביא אבל אני צופה שאת הסיבוב הראשון בבחירות לנשיאות בצרפת יסיימו מארין לה פן ופרנסואה פיון בראש ואז יתגייסו כל גורמי השמאל והסוציאליסטים, יניחו אטבים על חוטמם ולמרות הסירחון ולמרות השנאה יבעטו את חזית הלאומית ומרין לה פן החוצה.

פיון, אדם אפור, בעל דיבור רך, חזות סימפטית וכאמור, גישה אולטרא ימניתי ימשיך את מדיניות הדיכוי הסוציאלי של פרנסואה הולנד, שהמשיך את מדיניותו של סרקוזי שהמשיך את מדיניותו של שיראק. הוא כנראה יהיה הנשיא הבא של צרפת. שינוי הוא לא יביא, וגם הוא לא ישאר יותר מקדנציה אחת.