כולנו אוהבים ספורט, ואוהבים גם לקטר על רמת הספורט בישראל, על הפוליטיזציה שלו, על הפקרת ספורטאי העבר. כולנו אוהבים לשנוא את ניהול הספורט בארץ.

נטע ריבקין מבטיחה כי חלק גדול מהקריירה הבאה שלה תישאר בתחום הספורט. אחרי הכול, היא כבר יו"ר ועדת ספורטאים של הוועד האולימפי, ובתפקיד זה היא מייצגת את האינטרסים והצרכים של הספורטאים עצמם, בפני המאמנים, המנהלים ושאר העוסקים בתחום, והיא לוקחת את התפקיד הזה מאוד ברצינות. אין לה טענות בפני הגופים שמנהלים את הספורט בארץ, אך יש לה תהיות לגבי תפקיד המדינה בתחום. בנוסף לבקשה להוסיף מתקנים ומאמנים שיתוגמלו בצורה שתאפשר להם לעבוד ולהשקיע רק בספורטאי על אחד, היא מדגישה: "במדינות רבות אפשר לראות שספורטאים מקצועיים ברמה הגבוהה ביותר מקבלים פנסיה לכל החיים". כך הם יודעים שביום שאחרי הפרישה, ועד סוף חייהם, יוכלו לחיות חיים סבירים. הם יכולים להתעמל בראש שקט ולהשקיע את כל מרצם בלי לדאוג ליום המחר. נטע עצמה מספרת, כי במהלך כל הקריירה שלה חשבה גם על היום שאחרי הפרישה, ועשתה תכניות שונות. חלקן קשורות לספורט ואחרות לא. היא לא ששה לפרט אותן בשלב זה.  בכל מקרה, ריבקין, כמו ספורטאים רבים אחרים במעמדה, משתתפים בקורס המאמנים של הוועד האולימפי. הקורס הזה הוא עוגן אפשרי לקריירה הבאה.

"הקורס הזה הוא קורס מיוחד לספורטאים האולימפיים. התכנון שלו הוא כזה, שהוא לא פוגע בלוחות הזמנים שלנו. הוא לא מתנגש עם תחרויות ואימונים. אנשי המקצוע שמעבירים אותו הם המוכשרים ביותר, ויש חשיבות רבה גם לפן החברתי. המשתתפים הם ספורטאים ממקצועות שונים, והגיבוש שלנו הוא מאוד חשוב". לדברי ריבקין, הקורס חשוב עבור הספורטאים גם בכך שהוא נותן להם מקצוע ליום שאחרי הפרישה, יש להם אופק להסתכל אליו. זהו אכן פתרון לבעיה שנוצרה בספורט הישראלי, כאשר ספורטאים אלה חשו מופקרים אחרי שנתנו את כל כולם לשירות המדינה וייצוגה בעולם.

לא פשוט לנהל את הספורט בישראל. גילי לוסטיג, מנכ"ל הוועד האולימפי בישראל, נכנס לתפקידו לפני כשלוש שנים. הוא נכנס לתפקיד חדור מוטיבציה. הוועד האולימפי מנסה להכניס שינויים. את השינויים, הוא אומר, צריך להכניס בכל הרמות: המנהלים, המאמנים והספורטאים עצמם. לשם כך, התבצעו סקרים.

כשמדובר במאמנים, הסתבר שלדור המאמנים הנוכחי כבר אין דור המשך. המאמנים בארץ נמצאים זמן רב בתפקידם ולא גידלו את הדור הבא. כך נולד הקורס שהוא גם פתרון לספורטאים בכירים שעומדים לפני פרישה. הוועד האולימפי לקח על עצמו את המשימה, לאתר ולהכשיר את דור המאמנים הבא, כך שיהיה ברמה בינלאומית ויוכל להכשיר את הספורטאים הצעירים ברמה הגבוהה ביותר. עבור המאמנים הללו נבנו קורסים מיוחדים, שנערכים בארץ ובחו"ל. "הקורסים הפגישו מאמנים מתחומים שונים. המפגש הזה תרם למאמנים לא פחות מהידע שהועבר להם".

מה עם הנשים, שאלתי.

"ארבעים וארבעה אחוז מהמשתתפים היום בכל ענפי הספורט הן נשים, והמצב הולך ומשתפר", ענה לוסטיג. "בענף השחייה יש שיוויון. יש רק מקצוע אחד, באתלטיקה, שאין בו נשים: 50 קילומטר הליכה. במשלחת שלנו לאולימפיאדה היו 53% נשים, כשכל הספורטאים חייבים לעמוד בקריטריונים האולימפיים".

ומה קורה בתחום הניהול?

"נושא הניהול בספורט הוא אכן אבן נגף. לקחנו כששים מנהלים ברמות  שונות לקורסי ניהול שונים,בהם מלמדים אותם, בין השאר, ניהול כספים, סגנונות תקשורת ואפילו נושאים כמו ביטוח, שחשובים מאוד בעולם הספורט. בנוסף נדאג להעשרה ניהולית של נציגים ממאתיים מועצות מקומיות. אלה הם האנשים שיש להם קשר ראשוני עם הילדים שמתחילים בענפי הספורט השונים".

לדעת ריבקין, יש לנו ייצוג יפה של ספורטאים אולימפיים יחסית לגודל המדינה ומיעוט המשאבים המושקעים בספורט האולימפי. את ההצלחה הזאת היא מייחסת בעיקר לשאפתנות של הספורטאים האינדיווידואלים. לוסטיג מנסה לשפר את המצב, ולרתום את השאפתנות הטבעית הזאת בעזרת השקעת המשאבים בעידוד ושדרוג של רמות הניהול והאימון. בעוד כמה שנים ניתן יהיה לבדוק, האם המשימה בוצעה בהצלחה.