הדברים הבאים נוגעים ספציפית ללוד, אבל קשורים באותה מידה לדרך הטיפול של מדינת ישראל בדיור, בקשר עם השלטון המקומי ובדרך שבה מתקבלות החלטות במוקדים השונים. מדינה, עיר, קהילה. כל תכנון מרכזי נועד לכישלון, ובעוד שמדינות העולם צועדות לעבר הפרטה מרבית בכל תחום אפשרי, מדינת ישראל מרכזת מאמצי תכנון מרכזיים. תרשו לי לפקפק. בשבועיים האחרונים נחשפנו לתכנית "ניר צבי" שהופקדה בהליך מהיר (תב"ע במסלול ותמ"ל) וכולנו יודעים כעת ששכונה זו, יחד עם בנייה נוספת בלוד, עשויה להכפיל את אוכלוסיית לוד בעשור הקרוב.

מדינת ישראל עושה מאמצים להגדיל את היצע הדיור בארץ כולה, ולוד מקבלת דגש מיוחד. גם רכבת ישראל וההנהלה שלה מהדקת עניבות לקראת המעבר ללוד, ובהסכם הגג שאמור להיחתם עם האוצר מצטנפים מיליארדי שקלים לתשתיות, למבני ציבור, לצירים ונתיבי תחבורה ציבורית, שבילי אופניים ומה לא.
כפי שהערתי בעבר, הדרך להפוך עיר ממתחם שמזכיר מחנה פליטים לעיר תוססת ומתחדשת – במילים אחרות מ"עזה פיתוח" ל "לוד אנג'לס", על פי כל הפרמטרים המקצועיים הרווחים בעולם – עוברת דרך בנייה מסיבית במרכז העיר, תוך חידוש תשתיות ויצירת מרקם עירוני צפוף והומה, עם תמהיל נכון של תושבים – צעירים, מבוגרים, קשישים, ילדים, מרכזי בילוי ועסקים.
לוד, שמנסה להילחם על התדמית שלה, חסרה את כל אלה. האוכלוסייה אמנם מגוונת, אבל השכונות מפורדות, העיר סובלת ממחסור חמור בתשתיות, מבני הציבור רעועים, שטחי הציבור הפתוחים מלאים בפסולת בניין, והמצב קשה.
אין דרך קצרה לחדש עיר שמאופיינת כפריפריה חברתית. אין מילות קסם, אין פעולות בזק, יש רק דרך ישרה גם אם ארוכה, שבתכנון נכון ובשימור המרקם החברתי תצליח להמריא. אז מדובר בעיר מעורבת, על מגוון הריחות העמים והעדות שלה, יש בה היסטוריה, עתיק וחדש, יש בה פשע, עולים, צעירים והרבה יוזמות נהדרות. בעיקר יש בה אנשים חמים ומעורבים על אף שהרבה מהם קשי יום. דרוג סוציואקונומי ממוצע ? 3 מתוך עשר. מה שמאפיין חברה טעונת טיפוח הוא עבודה אד הוק. תכנון קצר מועד, כאן ועכשיו, הרבה פעולות שמטרתן שרידות ופחות תרבות ארגונית.

בלוד הדבר בולט במיוחד. ככל שביטחונו העצמי של ראש עיר קטן כך הוא משתף פחות את חברי המועצה, ואת התושבים. התסכול של התושבים כפול. הכול חדורים תחושת החמצה של עיר בלב הארץ שסובלת מדימוי קשה ומבעיות אובייקטיביות שלעתים מזכירות את הכפרים הלא מוכרים של הבדואים בנגב, וכשכבר קורה משהו, וייתכן בהחלט שמדובר במשהו טוב ונהדר, הם ונבחרי הציבור שלהם מודרים ממוקדי קבלת ההחלטות אפילו ברמת השיתוף והשקיפות.

ממשלה מפתיעה ויהירה

כך קרה שבתחילת פברואר התעוררנו לפרץ אופטימיות מכיוונו של ראש העיר, עו"ד יאיר רביבו הצעיר והנמרץ, בדמות הפקדה של תכנית עצומה במסגרת ועדה לתכנון מתחמים מועדפים לדיור (ותמ"ל). אשר אמורה להוסיף עשרות אלפי תושבים לעיר. כל זה בלי שחברי המועצה או התושבים יהיו מעורבים. מעבר לתפיסת העירוניות שלא עולה כלל מתכנית כזו, שחוזרת על בנייה מסיבית מחוץ לעיר ויש להניח שתותיר על כנו את מרכז העיר שנים ארוכות (בגלל בעיות אובייקטיביות, פינוי בינוי שלא מתקדם בקצב ראוי, היעדר אכיפה על הבנייה הבלתי חוקית שהשתרשה במשך שנים ועוד) . מעבר לעובדה שלוחות הזמנים שהתכנית מתווה יבטיחו כאוס תחבורתי שאין דרך למזער זולת באמצעות מאבק חברתי תקיף, יש כאן יוהרה! יוהרה שמתחילה במשרד האוצר ושלוחיו. החברה הממשלתית שהוקמה ב 2014, "דירה להשכיר" נא להכיר. חברה שקיימת שנתיים. מטרתה ראויה, לתכנן במהירות מתחמי דיור ודירות להשכרה לטווח ארוך. חשוב וראוי. למה חברה ממשלתית ? למה לא תחרות ראויה בין זכיינים לתכנון ? ומי בכלל מצליח, במהירות כזו, לשמור על האינטרס של העיר? על שטחי הציבור הפתוחים שלה, על התנועה הרציפה בתוכה ?

הרכבת כמשל

בדומה ל"דירה להשכיר", גם רכבת ישראל היא חברה ממשלתית, וראה זה פלא, גם היא ראתה לנכון לכוון ללוד את חיציה. הנהלת הרכבת עם מאות עובדים חנייה וקומות מסחר עוברת ללוד בימים אלה. מדובר בבניין בגודל מפלצתי, שמביא אתו ארנונה לעסקים (גם את ההסכם עם רכבת ישראל לא שזפה השמש, כרגיל)

בניין הנהלת הרכבת /חנייה ומסחר בלוד

בניין ההנהלה הוא בהחלט הבוננזה שהעיר מקבלת. אם שאלתם, מה המחיר שהעיר תצטרך לשלם על כך? הרי שבמקביל להעברת המשרדים מתוכננת הרחבת המסילות שמבתרות את העיר, כשאין מדובר בצורך שמשרת את הרחבת לוח הזמנים בתחנה המרכזית של לוד. מסילות תתווספנה כדי להכניס עוד קרונות לטיפול במוסך ששוכן בלוד, ולהרחבה של נסיעות רכבות משא שרק בורא עולם יודע איזה חומרים ובאיזה סיכון מועברים בהן.

בהמשך לכל 'הטוב הזה', תזכה לוד גם בהרחבה משמעותית של מוסך הרכבות שכפי הנראה מצוי בה עוד מימי השלטון העותמאני והבריטי. לא מדובר רק על הרחבה, אלא על טיפול בכל הקרונות שעוברים לחשמול. זה כבר מפגע תברואתי. חשמול רכבות הוא הדבר החם הבא, כמובן. ברם, לוד משמשת שוב חצר אחורית בלב הארץ, ואין פוצה פה ומצפצף. בשיחה שהייתה לי עם בכיר במשרד התחבורה הוסבר לי שהמוסך בלוד שכן בה מאז ומעולם, ואך טבעי שגם החשמול ישכון בה תוך סיכון הציבור. שאלתי אם גם לחיפה יש להציע עוד בית זיקוק נוסף על אלה שמצויים בה מימים ימימה, לדוגמה..

אז מה עם הסכם הגג ?

ובחזרה לותמ"ל ולהסכם הגג שמוצע ללוד. קשה יהיה לשכנע אותי שחברה ממשלתית מבטיחה את שלום הציבור. מדובר בריצת אמוק של ממשלה שלא מצליחה להגדיל את היצע הדירות שבה, שלא באמת משחררת את הקרקע לאזרחים. מדובר על מינהל מקרקעי ישראל שממשיך לספסר בקרקע, אותה מדינה שמפרסמת מכרזים שעושקים במחיר הקרקע והפיתוח ועל כן קבלנים לא ניגשים אליהם, אותה מדינה שמעסיקה חברות תשתיות כמו נתיבי איילון שמאחרת להשלים הפרדה מפלסית בכניסה היחידה שיש לשכונת גני אביב הגובלת עם תכנית "ניר צבי" החדשה, איחור של שנה וחצי שנוצר שכונה בת 5000 בתי אב.

שקיפות כתנאי להיעדר שחיתות

המדינה סוערת בגלל השחיתות ברשויות המקומיות. מדי שבוע אנחנו מתבשרים על עוד ראש רשות מקומית שנעצר, על חקירות מעמיקות ועל שחיתות מובנית. לראש עיר, מסבירים לנו, יש כוח בלתי מוגבל. הוא מלך בעירו, הוא 'המשביר', על פיו יישק דבר. חברי המועצה ברובם עובדים בהתנדבות והמוטיבציה שלהם קשורה קשר עבות לקואליציה. שם יוכלו לספק חלק מהמאוויים שהניעו אותם לשרת את הציבור. והציבור ? הציבור ברובו מודר מהתהליכים שעוברים על העיר. ככל שהעיר חלשה יותר, התלות של חברי המועצה ותושבי העיר בראש הרשות גדולים יותר.

הידעתם שמדינת ישראל כולה כפופה לתקנה מנדטורית אשר לפיה בוועדת כספים ומכרזים ברשויות המקומיות אין אפשרות להושיב משקיף או נציג ציבור?  אילו נציגי ציבור היו יכולים להשתתף בוועדות הללו, ניתן היה לפנות בשאילתות למבקר העירייה וליועץ המשפטי של העירייה (שגם הוא כפוף לראש העיר) בנושאים שמעלים את חשדו של התושב הסביר. אבל אפילו זה לא נעשה.

אילו הרשות הייתה משתפת את נציגי הציבור הבלתי תלויים בכל התהליכים, ניתן היה ללכת לישון קצת יותר רגועים. אני כן יודעת שהסכם הגג הזה, בפרט כשהוא מבטיח לעיר מנה ראשונה של 150 מיליון ש"ח לתשתיות נחוצות, כשבעצם מדובר בכסף לא צבוע ומוגדר, הוא פיתוי עצום לרשות מקומית שנלחמת בתשתיות בלתי אפשריות של עזה פיתוח. במילים אחרות – כדי להפוך את לוד ל "לוד אנג'לס" חייבים כסף, הרבה כסף, אבל גם תרבות ארגונית ראויה, גם תכניות נכונות לעיר, תכניות שאפשר יהיה לבחון עם אנשי מקצוע בלתי תלויים, שמתאימים לקונספט היעיל של התחדשות עירונית, שמקדימים לטפל בסלילת הכבישים הנחוצים ורק אחר כך הופכים את כל העיר לאתר בנייה, שמתחשבים בשכונות הוותיקות, שלא מאפילים עליהן, שמסוגלים להתמודד עם משאבים גדולים שמוזרמים לעיר, שמפרטים לציבור בדיוק מה ייעשה בכסף הנזיל שיציף את הרשות. ולא, הציבור לא יידע אם הכספים יתועלו לצרכים מהותיים או ישמשו למסע הבחירות הבא.

כדי לסנגר על תכנית בסדר גודל כזה צריך לערב גורמים בלתי תלויים. המדינה והרשות עושות כאן יד אחת והופכות למשווקים הרשמיים של התכנית. אפילו כשאתה קונה מכונת כביסה אתה מחפש חוות דעת בלתי תלויות.