הדמויות בסרטו השלישי של מייק מילס, "נשות המאה ה-20", חולקות את זיכרונותיו של במאי הסרט, בעת שהתגורר בסנטה ברברה בשנת 1979. מילס מכנה זאת 'העת שאמריקה עוד לא איבדה את עצמאותה', אולם קשה להוכיח זאת באמצעות הקריינות המשותפת של האם ובנה – המגלם את דמותו של מילס כנער בן 15.

"נשות המאה ה-20": שחקנים מצויינים מגלמים דמויות עשירות בדיאלוגים מרשימים

לאחר שעובר שלב הקריינות המנוסח בקפידה – האם באמת הצופים צריכים לדעת לפרטי פרטים את  דגם המכונית שבערה במגרש החניה של הסופרמרקט?

סרט הביכורים של מילס, "מצוץ מהאצבע" (2005), בהחלט משך את תשומת ליבם של פרנסי הוליווד. סרטו השני – "בגינרס" (2011), כשיואן מקרגור גילם בן לאב (כריסטופר פלאמר) שיצא מהארון – מילס מעט התקשה להחליט אם זה טרגדיה אודות גילויו העצמי של האב, או קומדיה כיצד הבן הכיר את בת זוגו. עם זאת, הבמאי הצליח לטפל בגבורה בשתי עלילות מקבילות אלה.

"נשות המאה ה-20" נוחת איפשהו בין שני סרטיו הקודמים, עם מספר שווה של פגמים (קטעים שחוזרים על עצמם, הרבה מילים ודיבורים על חשבון פעילות ויזואלית), וכן איכויות (דיאלוגים מצוינים שנאמרים על ידי מנעד שחקנים נהדר), ועל כן הפלוס והמינוס מבטלים זה את זה.

בהתאם לעלילה, דורתיאה (אנט בנינג, "אמריקן ביוטי") הייתה בת 40 כשילדה את בנה, ג'יימי (לוקאס ג'ייד זומאן, "רוח זדונית 2"). האבא עזב מזמן את הקן, וג'יימי הגיע לגיל בגרות. דורותיאה בטוחה כי ילד בן 15 צריך חיזוק – כדי שיהיה לו עמוד שדרה להתמודד עם החיים. עם זאת, היא לא מביאה גבר לבצע את התפקיד, אלא את השוכרת הפמניסטית המתגוררת בדירתה, אבי (גרטה גרוויג, "ג'קי"), וכן את השכנה הצעירה, ג'ולי (אל פנינג, "מליפיסנט"), שמקבלות לתפקיד לכוון את הילד.

אבי, שהיא פנקיסטית ורוקרית בהתאם לתקופה, מבטיחה עצמה כצלמת לעתיד, ובניגוד למחאותיה של האם, מלמדת את הילד אודות פמניזם. היא גם מתאהבת בוויליאם (בילי קרודופ, "ג'קי"), המשמש כשיפוצניק בבית שבו הם מתגוררים. במקביל, ג'ולי היא נערת חלמותיו של ג'יימי, אבל גם ידידתו, ולכן אינם שוכבים. האמת, היא עושה את זה עם כולם – חוץ ממנו. זה מקשה על הבחור המתבגר, במיוחד שהיא אוהבת לישון במיטתו (הוריה מתירים ומתירנים, בהתאם לתקופה).

בנינג כבר הופיעה מספר רב פעמים בקולנוע בתפקיד אמא, והותירה אחריה הופעות נחרצות וייחודיות. גם תפקיד זה יזכה רותה במקום מכובד בפנתיאון. אולם את הופעת המופת מספקת פנינג, אשר אם לשפוט לפי התפקידים האחרונים שלה (כולל "The Neon Demon"), נראה כי היא בבירור משותקקת להתבגר על המסך, ולדחות כל תפקיד שמתאים לגילה.

הסרט "נשות המאה ה-20" בהחלט שווה מבט, ולו בשביל איכות הופעת השחקנים. עם זאת, צריך לזכור שבסרטים של מילס, הוא מסתמך על איכות הדיאלוגים והשחקנים שיעשו את רוב העבודה, ופחות על איכות צילום או אפקטים. בשביל לצפות, הוא מטמיע מדי פעם לסרט קטעים מתוך הסרט "הנבואה" / "קויאניסקאטסי" (1982), שעביר לצופים את חיזיון והשפעת סמי התקופה.

XXXXX