בדרך כלל, סרטים שעוסקים במתח גזעי נוטים להיות מאוד רגשניים, כיוון שהסצינות המדגימות קטעי גזענות נמצאות בסרט ובשפע. ב-"לאבינג", לעומת זאת, יש בעיה הפוכה: הסרט כל כך עדין ושקט עד שהוא מרכך יתר על המידה קטעים אלו. למרבה המזל, משחק מעולה של ג'ואל אדגרטון ("אקסודוס: אלים ומלכים") ושל רות נגה ("מלחמת העולם Z"), כמו גם מסר חברתי חשוב, הופכים את השיעור באזרחות אמריקנית לחוויה קולנועית מרתקת.

"לאבינג": האהבה במציאות חזקה מהאהבה הקולנועית

הבמאי ג'ף ניקולס ("הסיפור של מאד"), שגם כתב את התסריט, מתאר את סיפורם האמיתי של ריצ'ארד לאבינג ומילדרד לאבינג, שנישאו בעיר וושינגטון בשנת 1958. הם זוג אוהב, שרוצה לחיות בשקט, על פיסת קרקע שרכשו. הבעיה היא שהם חיים בוירג'יניה, שם זה אינו חוקי עבור ריצ'ארד הלבן (אדגרטון) להיות נשוי למילדרד (נגה) האפרו-אמריקנית. הם נכלאים, ונאמר להם שעל פי "חוקי האלוהים" עליהם להיפרד.

מתרחש מאבק משפטי בן עשר שנים, שמסתיים בבית המשפט העליון, אולם למשפחת לאבינג אין שום קשר ישיר איתו. אין להם כל עניין בתביעה, באמצעי התקשורת שמתעניינים בהם, או אפילו בזכויות אזרחיות אחרות הקשורות להם. הם אנשים פשוטים שרוצים להישאר לבד עם שלושת ילדיהם, אולם זה מדהים כי זכות זו נשללת מהם ועוד לתקופה כה ארוכה.

סרט אחר, כזה שמבליט את הרגשות התיאטרליים הקשורים לאפליה שכזו, היה יוצר דרמה משפטית עוצמתית לצד סיפור אהבה סוחף. אולם ניקולס קיבל החלטה מוזרה להתמקד בהיבט השקט של בני הזוג ולא בצד הדרמטי של הסיפור: הקרב על זכויות האזרח (ראוי לציין כי החלטת בית המשפט העליון מ-1967, של משפחת לאבינג נגד מדינת וירג'יניה, השפיעה על החלטת בית המשפט העליון בארצות הברית להכשיר נישואים חד-מיניים). בעשותו כן, ניקולס חושף את הדינמיקה החברתית שבתוך משפחת לאבינג, כולל האהבה חסרת המעצורים של ריצ'ארד למילדרד.

אדגרטון מעולה כריצ'ארד, אדם חרוץ, מסור ואהוב, שעושה כל שביכולתו כדי להפוך את אשתו למאושרת, גם גם כאשר היא מסכנת את שניהם. הוא לא אומר הרבה במהלך הסרט, אבל אדגרטון משדר ביעילות כוח פנימי, שלא מאפשר לצופים לפקפק בנאמנותו לבת זוגו. גם נגה בדמותה של מילדרד שקטה, אך היא חכמה יותר מבעלה, ומזהה כי העיתונות יכולה לסייע להם לחיות בחופשיות וללא מעצורים בוירג'יניה, ולכן היא עושה בה שימוש כשההזדמנות דופקת בדלת. ריצ'ארד הוא אמנם המפרנס, אבל מילדרד היא המושכת בחוטים בבית, והתנהגותה השקטה ומלאת הביטחון מוכיחים שהחלטותיה הגדולות – נכונות.

ניקולס מתמחה בדרמות פרווריות ("סערת רוחות"), המאפשרות לתסריט ובעיקר לשחקנים לעשות את העבודה. זה גם המקרה בסרט "לאבינג" – דרמה מוצקה לכל דבר, אם כי ניתן היה ליצוק עוד קצת דינמיות קולנועית או סצינות מוחשיות ורגשיות יותר.