אסגאר פרהאדי היה בן שש כאשר החלה המהפכה האיראנית בשנת 1979. הוא לא הכיר דבר מעבר לגבולות המשטר שחסם את חייו היצירתיים, ובכל זאת הוא עשה עבודה מצוינת במגבלות אלו. הסרט "הסוכן" מזכה אותו בפעם השנייה בפרס האוסקר עבור הסרט הזר הטוב ביותר, ובכך הוא מצטרף לקבוצה נבחרת מאוד של במאים, הכוללת את פליני, ברגמן ודה סיקה.

"הסוכן": צרות מגיעות מכל מקום

ההגבלות על החיים המודרניים בטהראן מופיעות בכל מקום בסרט "הסוכן", סיפורם של זוג שחקנים משכיל: רנא (תראנה אלידוסטי) ועימאד (שהאב חוסייני). הם מנסים לבצע מחזה, תרגום לאיראנית של "מותו של סוכן" של ארתור מילר, אך הצנזורה ממשיכה לחתוך קטעים. סצינה המחייבת להראות זונה ערומה למחצה חייבת להתבצע על ידי שחקנית בלבוש מלא. כאשר משהו לא נעים קורה מאחורי הקלעים לרנא, הפחד על פניו של עימאד, זולג גם לשכנים ואף לרשויות. צרות מגיעות מכל מקום.

יוצרים איראניים מומחים בהטווית ביקורת למארג סרטיהם, בצורה שהצנזורה תתקשה לזהותה. בסרט זה, פרהאדי אורג ביקורת זו לתוך הדמויות עצמן. תגובותיהן למתח מספרות הרבה על חייהן, וגם פרהאדי מתגלה כמחזאי המפעיל מבער תחתיהם – כדי לראות איך יגיבו ללחץ. הבמאי עבד לא מעט בתיאטרון, ועובדה זו מתבטאת גם בסרטיו: בדרך כלל התמקדות במערכת יחסים בין בני זוג, בדיוק כמו בסרטו הקודם שזכה באוסקר, "העבר" משנת 2011, אשר התרחש בפריז, מעין סימן שהוא מעוניין בנושאים אוניברסליים, ולא רק להתלונן על המצב באיראן.

אף על פי כן, "הסוכן" זכה להתנגדות מצד השמרנים באיראן, וזה קל לראות מדוע. הוא מציג תמונה מצמררת על חברה שסועה, חלוקה מעמדית, אילוצים חברתיים שגורמים לשיתוק ולאכזבה. זו כנראה גם הסיבה מדוע פרהאדי בחר במחזה של מילר משנת 1949, שבו הוא מתאר את קריסת החלום האמריקני, כמחזה שבתוך הסרט.

הסרט מתחיל עם רעידת אדמה מפחידה למדי. עימאד ורנא חייבים לעבור דירה ובמהירות. הבניין הישן שלהם התמלא סדקים. באבאק, אחד השחקנים במחזה שלהם (באבאק קרימי), מציע להם דירה שבבעלותו. כשהם מגיעים, הבגדים של הדיירת לשעבר עדיין בדירה, ובאבאק אומר שהיא תאסוף אותם בקרוב. בחוסר סבלנות, הם זורקים את כל הבגדים שלה למרפסת בחוץ, עד שפתאום הגשם מרטיב אותם. אז העניינים בסרט מתחילים להסתבך…

אחת מנקודות החוזק בתסריט של פרהאדי היא שהצופים אף פעם לא יודעים לאן העלילה מובילה. עם זאת, יודעים שזו תהיה דרך ארוכה (125 דקות). זה מעניק לסרטיו מימד גדול של מתח. גיבוריו אולי מתוחכמים, אך הם פגיעים. בכל רגע השכנים עשויים לצפות בהם, גנב עלול לתקוף או לשדוד אותם, אישה במונית צפופה עשויה לדווח לשלטונות על 'מגע בלתי הולם'. כל אלה יכולים להרוס את הוודאות של חייהם, או לגרום להם להגיב באופן מוגזם. לעיתים קרובות, הדברים הנוראים קורים להם שלא במכוון, בטעות או כמחדל.

תכונות אלו מעניקות לסרטיו של פרהאדי ("העבר", "פרידה") את הנכס היקר ביותר שלהם: תחושה של חמלה. הסרט "הסוכן" גם נהנה להיות דרמה מתוחכמת שמותחת יותר ויותר עם כל נשימה.

XXXXX