Skip to content

"היפה והחיה": ממתק קולנועי לקטנים ולגדולים

"היפה והחיה" עושה חסד עם הסרט המונפש מלפני שנים רבות, ומספק חוויה מוזיקלית מענגת שמרהיבה את העין ומחממת את הלב
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

הסרט החדש באסופת סרטי הלייב אקשן של דיסני, המבוסס על הסרט המונפש הקלאסי – "היפה והחיה", חוזר על העלילה המקורית באווירה קסומה ובגחמות מלאות חיים. "היפה והחיה" גרסת 2017 הוא בעצם חידוש ישיר לסרט המונפש זוכה האוסקר משנת 1991 – אשר העניק לו את ההשראה (הן מבחינת תסריט והן בסגנון החזותי), אך משלב מספיק רעיונות מקוריים כדי לעמוד בפני עצמו, בדיוק כמו שדיסני סיפקה לאחרונה את החידוש שלה לסרט "ספר הג'ונגל". התוצאה היא שהסרט החדש עושה חסד עם הסרט המונפש מלפני שנים רבות, ומספק חוויה מוזיקלית מענגת שמרהיבה את העין ומחממת את הלב.

"היפה והחיה": אמה ווטסון ודן סטיבנס בריקוד בלתי נשכח

בעוד שהסרט בונה את עמוד השידרה שלו על התסריט מן הסרט המונפש, כפי שכתבה בזמנו לינדה וולברטון, התסריטאים של "היפה והחיה" החדש – סטפן צ'בוסקי ("כמה טוב להיות פרח קיר") וכן אוון ספיליטופולוס ("הצייד: מלחמת החורף") שומרים על מסגרת עלילתית בסיסית מההתסריט של וולברטון, תוך שילוב סיפור רקע מקורי ועלילות משנה, שיוצרים יחד עולם גדול ומרשים הרבה יותר. רכיבים אלה מוסיפים ומוכיחים את חיוניותם לעלילה ומרחיבים את האגדה המקורית של הסיפור, בעוד הם נארגים יחד באופן מקורי ומבדר. בכך, "היפה והחיה" מצליח ליצור מעין ספין מודרני על הנושאים והמושגים שהופיעו בסרט הקודם, מבלי לערער את הקלאסיקה הדו-מימדית שהגיעה לפניו, או חוסם מעריצים וותיקים, שחשים כי הסרט הקודם היה די טוב, יותר מעשרים וחמש שנים לאחר מעשה.

מנקודת הבימוי, מי שאמון על ההגה הוא ביל קונדון ("אלים ומפלצות", "מר הולמס"), המעצב את הסרט כמחזה מוזיקלי עתיק יומין, המקושט באופן סטייליסטי, ודומה מעט לסרט "נערות החלומות" (שקונדון כתב וביים), לעומת הסרט "שיקאגו" (שקונדון כתב). הבמאי יוצר את העולם והדמויות הקסומות של "היפה והחיה" בלייב אקשן ומביא ערכי הפקה מרשימים, תוך ערבוב של תפאורה דקדנטית על רקע עיצוב דיגיטאלי מבריק. המראה החדש של המשרתים המאכלסים את טירת החיה דורש כמה התאמות לאוהדי סרט האנימציה, אבל הם עובדים היטב, ובדרך כלל משרתים מטרה מעשית בסיפור. באופן דומה, קונדון וצוותו מצליחים למצוא סצינות מוזיקליות איקוניות, כמו 'Gaston' או 'Be Our Guest', המועברות באופן חכם ומרתק מבחינה ויזואלית, אם כי הם פחות אקספרסיביים ומוגבלים מן המדיום הקולנועי של לייב אקשן, בניגוד לסרט המונפש – שלא הייתה לו שום מגבלה.

השירים שהתווספו בסרט זה (ושוב נכתבו על ידי אלן מנקין) הם בלתי נשכחים, כמו המנגינות המפורסמות, ואף חשובים מנקודת המבט ותיאור הדמויות – ומאפשרים לצוות השחקנים המרשים להפגין את כישורי השירה שלהם. הכוכבים אמה ווטסון ("הארי פוטר") ודן סטיבנס ("אחוזת דאונטון") אינם מרשימים מבחינה קולית, כמו שחקני מחזות זמר הנמצאים בתפקידי משנה, אך טובים בהרבה משחקני איכות אחרים שראינו לאחרונה בסרטים מבוססי מחזות זמר (לדוגמה, "עלובי החיים"). ווטסון וסטיבנס עוזרים להשלים את הפער בכל הקשור למשחק, ומביאים בהצלחה גרסאות משלהם לבל והחיה, ביחס לסרט האנימציה. סטיבנס מרשים במיוחד באופן שהוא מבצע תנועות רגשיות דרך אינסוף איפור, ואילו ווטסון מצליחה להפוך את בל לגיבורה אמיצה בסגנון הרמיוני גריינג'ר.

"היפה והחיה" מאפשר גם לשחקנים וותיקים על בימות בברודווי, כמו לוק אוונס ("ההוביט: מפלתו של סמאוג") וג'וש גאד ("שושבין להשכרה"), הזדמנות טובה להציג את יכולות השירה שלהם, כשאוונס מביא הופעה מהנה כגסטון הגבר-גבר, ואילו גד בדמותו של לה פו החנפן, הרבה יותר מרשים מדמותו המאויירת בסרט המקורי (על אף כל הדיבורים לאחרונה בתקשורת על מיניותו… הסרט רק רומז בעדינות כי הוא גיי). בין שחקני המשנה הנוספים, שאף מצליחים להוכיח שהם יודעים לשיר, אפשר למצוא את דמויותיהן של מוריס (קווין קליין, "עצם העניין"), לומייר (יואן מקרגור, "טריינספוטינג 2"), גברת תיון (אמה תומפסון, "להציל את מר בנקס") ומאדאם דה גרדרובה (אודרה מקדונלד), בנוסף לשחקנים וותיקים, כמו קוגסוורת' (איאן מק'קלן, "ההוביט: מפלתו של סמאוג"), קדנזה (סטנלי טוצ'י, "משחקי הרעב") ופלומט (גוגו אמבתה-רו, "בל") בתפקידים ללא שירה. השחקנים האנושיים והמשרתים ב-"היפה והחיה" אינם בלתי נשכחים כמו מקביליהם בסרט האנימציה הדו-מימדי, אולם הם עדיין משעשעים ומרתקים.

יתכן שגרסת הלייב-אקשן ל-"היפה והחיה" לא תזכה למעמד של קלאסיקה באופן מיידי, כפי שעשתה קודמתה בשנת 1991, אבל היא עדיין מציבה רף גבוה בכל קנה מידה. היצירה של קונדון מספקת אווירה רומנטית ועונג מוזיקלי בסגנון דיסני אופייני, שאף ירצה את המעריצים של הסרט המונפש המקורי, כמו גם את הדור הצעיר שמעולם לא צפה או שמע על 'הסרט הזקן'. מומלץ לצפות בסרט גם בגרסת IMAX ואף בתלת מימד, אם ניתן, ולו בשביל חדות התמונה והמסך הגדול, לצד השירים שיישארו לזמזם באוזן, הרבה אחרי שתעזבו את אולם הקולנוע.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן