הנאשמת: זה לא הקקי של הכלבה שלי!

הפקחים טענו שהיא לא אספה את הגללים, הנאשמת טענה כי לא ייתכן שכלבתה עשתה את הצרכים, שכן מספר דקות קודם לכן, ועוד בכניסה לגינה, מילאה הכלבה את מכסתה היומית

הנאשמת: זה לא הקקי של הכלבה שלי!

הפקחים טענו שהיא לא אספה את הגללים, הנאשמת טענה כי לא ייתכן שכלבתה עשתה את הצרכים, שכן מספר דקות קודם לכן, ועוד בכניסה לגינה, מילאה הכלבה את מכסתה היומית

הפקחים טענו שהיא לא אספה את הגללים, הנאשמת טענה שלא ייתכן שכלבתה אחראית לגללים האמורים, שכן מספר דקות קודם לכן, ועוד בכניסה לגינה, מילאה הכלבה את מכסתה היומית, כמנהגה

מאת שרית פרקול

מה עושים כשפקח רושם קנס לבעלת כלבה שכביכול לא אספה את הגללים כחוק, בעוד היא משוכנעת לחלוטין שהגללים הללו בשום אופן אינם שייכים לכלבתה האהובה?

יש מישהי שעירערה על הקנס – ואפילו זכתה.

כלב
לתעד את הרגלי היציאות של הכלבה (צילום אילוסטרציה: שרית פרקול)

בתביעה של מדינת ישראל נגד מיה טלילה יוספי, שהתנהלה בפני השופט גיא הימן בבית המשפט לעניינים מקומיים בת"א, קבע השופט ב-22.2.2012 כי הוא מזכה את הנאשמת מהעבירה המיוחסת לה בכתב האישום, לאור ספק שהתעורר בעקבות שמיעת הראיות. את הנאשמת ייצג עו"ד רענן בן טובים.

בפסק הדין כתב השופט הימן את הטקסט המשעשע להפליא הנ"ל, שנקרא כמו לקוח מתוך "שלושה בסירה אחת" לג'רום ק. ג'רום:

"לנאשמת נרשמה ביום 19.6.11, היינו לפני כשמונה חודשים, בשעה 20:00, הודעת קנס בטענה כי לא אספה צרכים שהטילה כלבתה בגינה הציבורית. צמד המפקחים, שעסק בביקורת באותו מועד, העיד בבית-המשפט כי ראה את הכלבה בפעולתה. אחד מהם, מר ששי מזרחי, זכר את צבעיה של הכלבה, את העובדה שהנאשמת לא הייתה עמה בקשר עין ואת השוטטות החופשית של הכלבה, בלא רצועה, ברחבי הגינה. לדבריו, 'הכלב הטיל את גלליו בשטח המדשאה', ולאחר שפנה אל הנאשמת וזו סירבה להזדהות, הסתייעו המפקחים בשוטר שנכח במקום.

הנאשמת הציגה גרסה שכנגד, וטענה כי לא ייתכן שכלבתה עשתה את הצרכים, שכן מספר דקות קודם לכן, ועוד בכניסה לגינה, מילאה הכלבה את מכסתה היומית, כמנהגה. היות שהשעה הייתה שעת כמעט-דמדומים, והמפקח עמד במרחק מה מן הכלבה, הוא לא הבחין לפי הטענה בכך שזו דבקה במנהג נוסף השגור עמה, להטיל את מימיה על צואתם של כלבים אחרים. ולראיה, מייד כשהסב המפקח את תשומת לבה של הנאשמת ושל ידידהּ שהיה עמה, מיהרו השניים לגעת בערימה החשודה, שהתבררה להם כקרה, ואף עמדו על כך שהמפקח יחוש את הדברים בעצמו, באורח בלתי אמצעי. עוד טענו הנאשמת והעד מטעמה, כי כל שוטר לא נכח במקום בעת האירוע".

עוד כתב השופט:

"הוצג לבית-המשפט דו"ח מעקב מפורט וממוסמך, ובו פירוט כל יציאותיה – מן הסוג הזה, והאחר – של הכלבה בשלושה ימים שונים בחודשים ינואר ופברואר 2012, בציון שעות היציאה המדויקות – של הנאשמת וכלבתה מן הבית, ושל הכלבה בהתייחדה עם דשאים, שיחים ואף עם עמוד. בהתייחס לכל אירוע צוין טיב הצרכים שהוטלו, ולמען תהא ההמחשה שלמה הוסף עוד ציון בסוגריים, המפנה אל מספרה של התמונה הרלוונטית, מתוך קובץ של לא פחות מ-35 תמונות ובהן נראית הכלבה נצרכת לנקביה. אמת, אף שלעדותו של הידיד הנזכר, מר דני קנץ, מדובר בכלבה שֹבֵעת ימים וניסיון (עמ' 11 לפרוטוקול, בש' 18), אפשר כי אף היא, כמו בית-המשפט, הייתה משתאה לנוכח המאמץ המדוקדק שהושקע בתיעוד פעולותיה הטבעיות".

2 Comments

  1. חגי קמרט
    28 בפברואר 2012 @ 14:04

    ההייתי מגיב על כתבה עובדתית זו כך:
    שני מחנות הם: מחנה אחד של האדם וחברו הטוב ביותר – הכלב, ומחנה של של האדם בפני עצמו.
    החברה האנושית מטילה אחריות מוסרית חברתית על האדם. היא אינה מטילה אחריות מוסרית חברתית על חיות הבר בהיותן בטבע. אך היא בהחלט ובצדק מחייבת את החבר הטוב ביותר של הכלב קרי האדם להיות אחראי /ת למעשי ידיו.
    עד כאן בסדר
    אך אני שואל כיצד החברה חושבת לנהוג בחיית האדם המשכיל' שצריך וחייב להיות אחראי למעשיו וראיתיו לא אחת ולא פעמיים את בן האדם עומד או יושב לצרכיו בגן הציבורי!
    מדוע מה שנגזר על בעלי הכלב הטוב בגין מעשיו הלא מודעים כל כך של כלבו , לא נגזר גם על האדם העושה דין לעצמו באופן מודע ושקול, בגנים הציבוריים ותחת כל עץ רענן?
    והיו דברים מעולם ויהיו עוד דברים.
    בנוסף לאמור, מדוע לא קונסים את ההולכים על שתיים מלכלכי הרחובות למיניהם, זורקי בדלי הסיגריות לאן שרק בא להם, קליפות תפוזים, ניירות למיניהם ועוד שאר ירקות, אלו המלכלכים את העיר ומזהמים את רחובותיוה.
    אולי כדאי שקודם כל נבדוק את עצמנו, ולאחר מכן נערוך מעקבים מוזרים אחרי מעשי הכלבים.

    • שרית פרקול
      28 בפברואר 2012 @ 16:16

      אין לנו חוק נגד השלכת פסולת ברחוב? לדעתי יש. רק כנראה אין פקחים שאוכפים את זה.

      (חייבים להודות, עם זאת, שלדרוך על עטיפת נייר של מסטיק, ואפילו על מסטיק, פחות גרוע מלדרוך על גללים)

הפקחים טענו שהיא לא אספה את הגללים, הנאשמת טענה שלא ייתכן שכלבתה אחראית לגללים האמורים, שכן מספר דקות קודם לכן, ועוד בכניסה לגינה, מילאה הכלבה את מכסתה היומית, כמנהגה

מאת שרית פרקול

מה עושים כשפקח רושם קנס לבעלת כלבה שכביכול לא אספה את הגללים כחוק, בעוד היא משוכנעת לחלוטין שהגללים הללו בשום אופן אינם שייכים לכלבתה האהובה?

יש מישהי שעירערה על הקנס – ואפילו זכתה.

כלב
לתעד את הרגלי היציאות של הכלבה (צילום אילוסטרציה: שרית פרקול)

בתביעה של מדינת ישראל נגד מיה טלילה יוספי, שהתנהלה בפני השופט גיא הימן בבית המשפט לעניינים מקומיים בת"א, קבע השופט ב-22.2.2012 כי הוא מזכה את הנאשמת מהעבירה המיוחסת לה בכתב האישום, לאור ספק שהתעורר בעקבות שמיעת הראיות. את הנאשמת ייצג עו"ד רענן בן טובים.

בפסק הדין כתב השופט הימן את הטקסט המשעשע להפליא הנ"ל, שנקרא כמו לקוח מתוך "שלושה בסירה אחת" לג'רום ק. ג'רום:

"לנאשמת נרשמה ביום 19.6.11, היינו לפני כשמונה חודשים, בשעה 20:00, הודעת קנס בטענה כי לא אספה צרכים שהטילה כלבתה בגינה הציבורית. צמד המפקחים, שעסק בביקורת באותו מועד, העיד בבית-המשפט כי ראה את הכלבה בפעולתה. אחד מהם, מר ששי מזרחי, זכר את צבעיה של הכלבה, את העובדה שהנאשמת לא הייתה עמה בקשר עין ואת השוטטות החופשית של הכלבה, בלא רצועה, ברחבי הגינה. לדבריו, 'הכלב הטיל את גלליו בשטח המדשאה', ולאחר שפנה אל הנאשמת וזו סירבה להזדהות, הסתייעו המפקחים בשוטר שנכח במקום.

הנאשמת הציגה גרסה שכנגד, וטענה כי לא ייתכן שכלבתה עשתה את הצרכים, שכן מספר דקות קודם לכן, ועוד בכניסה לגינה, מילאה הכלבה את מכסתה היומית, כמנהגה. היות שהשעה הייתה שעת כמעט-דמדומים, והמפקח עמד במרחק מה מן הכלבה, הוא לא הבחין לפי הטענה בכך שזו דבקה במנהג נוסף השגור עמה, להטיל את מימיה על צואתם של כלבים אחרים. ולראיה, מייד כשהסב המפקח את תשומת לבה של הנאשמת ושל ידידהּ שהיה עמה, מיהרו השניים לגעת בערימה החשודה, שהתבררה להם כקרה, ואף עמדו על כך שהמפקח יחוש את הדברים בעצמו, באורח בלתי אמצעי. עוד טענו הנאשמת והעד מטעמה, כי כל שוטר לא נכח במקום בעת האירוע".

עוד כתב השופט:

"הוצג לבית-המשפט דו"ח מעקב מפורט וממוסמך, ובו פירוט כל יציאותיה – מן הסוג הזה, והאחר – של הכלבה בשלושה ימים שונים בחודשים ינואר ופברואר 2012, בציון שעות היציאה המדויקות – של הנאשמת וכלבתה מן הבית, ושל הכלבה בהתייחדה עם דשאים, שיחים ואף עם עמוד. בהתייחס לכל אירוע צוין טיב הצרכים שהוטלו, ולמען תהא ההמחשה שלמה הוסף עוד ציון בסוגריים, המפנה אל מספרה של התמונה הרלוונטית, מתוך קובץ של לא פחות מ-35 תמונות ובהן נראית הכלבה נצרכת לנקביה. אמת, אף שלעדותו של הידיד הנזכר, מר דני קנץ, מדובר בכלבה שֹבֵעת ימים וניסיון (עמ' 11 לפרוטוקול, בש' 18), אפשר כי אף היא, כמו בית-המשפט, הייתה משתאה לנוכח המאמץ המדוקדק שהושקע בתיעוד פעולותיה הטבעיות".

2 Comments

  1. חגי קמרט
    28 בפברואר 2012 @ 14:04

    ההייתי מגיב על כתבה עובדתית זו כך:
    שני מחנות הם: מחנה אחד של האדם וחברו הטוב ביותר – הכלב, ומחנה של של האדם בפני עצמו.
    החברה האנושית מטילה אחריות מוסרית חברתית על האדם. היא אינה מטילה אחריות מוסרית חברתית על חיות הבר בהיותן בטבע. אך היא בהחלט ובצדק מחייבת את החבר הטוב ביותר של הכלב קרי האדם להיות אחראי /ת למעשי ידיו.
    עד כאן בסדר
    אך אני שואל כיצד החברה חושבת לנהוג בחיית האדם המשכיל' שצריך וחייב להיות אחראי למעשיו וראיתיו לא אחת ולא פעמיים את בן האדם עומד או יושב לצרכיו בגן הציבורי!
    מדוע מה שנגזר על בעלי הכלב הטוב בגין מעשיו הלא מודעים כל כך של כלבו , לא נגזר גם על האדם העושה דין לעצמו באופן מודע ושקול, בגנים הציבוריים ותחת כל עץ רענן?
    והיו דברים מעולם ויהיו עוד דברים.
    בנוסף לאמור, מדוע לא קונסים את ההולכים על שתיים מלכלכי הרחובות למיניהם, זורקי בדלי הסיגריות לאן שרק בא להם, קליפות תפוזים, ניירות למיניהם ועוד שאר ירקות, אלו המלכלכים את העיר ומזהמים את רחובותיוה.
    אולי כדאי שקודם כל נבדוק את עצמנו, ולאחר מכן נערוך מעקבים מוזרים אחרי מעשי הכלבים.

    • שרית פרקול
      28 בפברואר 2012 @ 16:16

      אין לנו חוק נגד השלכת פסולת ברחוב? לדעתי יש. רק כנראה אין פקחים שאוכפים את זה.

      (חייבים להודות, עם זאת, שלדרוך על עטיפת נייר של מסטיק, ואפילו על מסטיק, פחות גרוע מלדרוך על גללים)

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן