Skip to content

"קינג ארתור: אגדת החרב": משהו רקוב בממלכת קמלוט

האגדה על החרב הנשלפת מהסלע על ידי ארתור חוזרת בעיבוד ססגוני ומבדר של גיא ריצ'י, אולם לא בטוח שהמלך מותיר את חותמו
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

"קינג ארתור: אגדת החרב" הוא עיבוד מחדש של המיתוס אודות המלך ארתור, תחת שרביטו היצירתית של גאי ריצ'י. מסתבר שהבמאי אוהב ליצור יש מאין לחומר ישן, לאחר שביים את הסרטים "שרלוק הולמס" (2009), "שרלוק הולמס: משחק הצללים" (2011) וכן את "שם קוד מ.ל.א.ך." (2015). ריצ'י דואג להשאיר את חותמו המבריק על יצירותיו, וגם בסרט "קינג ארתור: אגדת החרב" הוא מנסה להיות מקורי, במאמץ להפיח רוח חיים חדשה בסיפורו של האיש 'שלא רצה' להיות מלך. בעוד סיפור הסרט מבולגן לעיתים, העיבוד ססגוני ומבדר, אם כי לא בטוח שהמלך (ארתור/ריצ'י) מותיר את חותמו.

"קינג ארתור: אגדת החרב": סרט של רידלי סקוט או גאי ריצ'י?

בעוד "המלך ארתור" של אנתון פקוואה משנת 2004 ניסה להציג את הסיפור אודות ארתור ואבירי השולחן העגול באור מסורתי, "קינג ארתור: אגדת החרב" שואף להיות הכל, חוץ ממיושן או 'נאמן למציאות'. אפשר לראות זאת כבר בפתיח, המשלב תמונות פנטזיה מסוגננות מימי הביניים – מה שמזכיר אולי משחקי מחשב מתקדמים מצד אחד, או את טרילוגיית "שר הטבעות" מצד אחר, וזאת תוך שימוש בטכניקות המוכרות של ריצ'י, כמו קטעי פעולה בהילוך איטי ומהיר, במקרה זה. הסרט מתגולל בקצב סרטי הפשע הבריטיים של ריצ'י, תוך שהוא מציג את רחובות לונדוניום כגרסה מימי הביניים שבה שולט עולם הפשע של לונדון (כפי שהיה ב-"לוק, סטוק ושני קנים מעושנים", "סנאץ'" וכן "רוקנרולה"). כל זה נשפך לתוך עולם הפנטזיה הגדול של הסרט. ההמצאה מחדש של היקום של ארתור מרשימה מבחינת עיצוב, ואף הבימוי האנרגטי של ריצ'י מוקפד ומורגש בכל פינה.

הסיפור אודות אגדת החרב נכתב במקור על ידי דייוויד דובקין ("השופט") ו-ג'ובי הרולד ("סכין בלב"), במסע שגרתי למדי של גיבור שנועד להיות מלך. אולם האופן שבו מתואר הסיפור, כמו גם האלמנטים הקולנועיים שריצ'י אורג להפקה רבת התקציב הם בעצם שעושים את הסרט. בהתאם לאופיו וניסיונו של הבמאי, זהו סיפור על אנטי-גיבורים, מה שהופך את ארתור ואביריו לעתיד לפושעים הנמצאים במנוסה, עובדה המוסיפה אלמנט של הומור והנאה, בעודם הם מנסים למרוד בדמותו של המלך וורטיגרן. הצופים שמכירים את הסרטים הקודמים של ריצ'י יזהו עוד פעלולים קולנועיים שלו – בין אם מדובר באסופת מונטז'ים מכמה זוויות צילום, יסוד הזמן שרץ קדימה ואחורה, או רב שיח שהופך להרפתקה מצולמת ומשעשעת. עם זאת, הסרט מקבל את התחושה האפית של סרטיו של רידלי סקוט (הודות לצלם הקולנוע הקבוע שלו, ג'ון מתיסון, "לוגאן – וולברין"), המפלצות הדימיוניות נראות די מגוכחות, הסרט אפלולי ברובו וההרפתקה בכלל קופצנית ובלתי אחידה לאורך 128 דקותיה.

בדומה לסרטים הקודמים של ריצ'י, העיצוב והסגנון הקולנועי מגיע על חשבון העלילה, כמו גם על פיתוח אופי הדמויות. צוות השחקנים המוכשר מסייע לפצות על חלק זה, החל בצ'ארלי האנם ("העיר האבודה Z") בעל המראה הכריזמטי שתופס את מלוא המסך כגנב מכובד והמלך ארתור לעתיד. עמיתיו המתוחכמים של האנם מגולמים על ידי שחקני אופי מצויינים, כמו דג'ימון הונסו ("האגדה של טרזן") כסר בדיוור ואיידן גילן ("משחקי הכס") כגוספאט ביל, בעוד קינגסלי בן-אדיר ("מלחמת העולם Z") וניל מסקל ("אנושיים") מביאים תערובת נחמדה של חוצפה ונאמנות לתפקידם כחברים בכנופיית ארתור. טום וו ("סקייפול") מגלם תפקייד קטן, אך ראוי לציון, כקונג פו ג'ורג'.

כמו במקרה של רוב סרטי ריצ'י, הדמויות הנשיות בסרט הן מעטות במספר ותפקידיהן מוגבלים, אלא כמקדמי עלילה ותפאורה יפה (ראו למשל אנאבל ווליס ["שושלת טיודור"] כמגי וכן קייטי מקגראת' ["עולם היורה"] כשאשתו של וורטיגרן, אלזה). החריגה לכלל זה היא אסטריד ברג'ס פריסבי ("שודדי הקאריביים: זרמים זרים") שתפקידה כמכשפה (ללא שם) משמש כתחליף נחמד לקוסם מרלין. מי שעוד משלים את הליהוק הוא אריק באנה ("סטארטרק") כאבא של ארתור – שמקבל רק רגעים בודדים להפגין את יכולת המשחק שלו, וכמובן ג'וד לאו ("מרגלת") כוורטיגרן, אנגוניסט דו-מימדי מוגבל רגשית וכוחותיו העל-טבעיים מסייעים לו להיות 'הדוד הרע'.

באמצעות תפירה לא אחידה בין אפוס פנטסטי בסגנון ימי הביניים לסרט פשע ריצ'י טיפוסי, "קינג ארתור: אגדת החרב" הוא בידור ייחודי ומפתיע. מי שנהנה עד כה מסרטיו הקודמים של היוצר בוודאי יראה זאת כסרט פופקורן קייצי מלהיב ויעריך אותו על הרעיונות הסגנוניים, החזותיים והיצירתיים (כולל המוזיקה של דניאל פמברטון, "שם קוד מ.ל.א.ך."). עם זאת, זהו עיבוד חדש וקיצוני של הקלאסיקה הישנה, כנראה עבור הקהל הצעיר של היום, ולא בהכרח עבור המבגורים, שגדלו על האתוס והמיתוס.

XXXXX

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן