המוזיקאי הבודד

בדברי הסיכום שלו הודה ראש חבר השופטים פרופסור אריה ורדי לכל המשתתפים – שופטים פסנתרנים והקהל. ורדי — פסנתרן מחונן ומורה דגול שהעמיד דורות של תלמידים ופסנתרנים האחוזים ב"דיבוק הנגינה" – ציין שבתום ההמולה והמתח הרב הכרוכים בתחרות כה תובענית חוזר כל מוזיקאי לבדידותו: אחרי הכל, הנגינה היא החתירה לשלמות, והקשר של האמן עם הכלי הוא אי של בדידות; גמר תחרות רובינשטיין, היכל התרבות, 11.5.2017

Print Friendly

 בתחרות רובינשטיין השנה השתתפו גם שופטים צעירים. זוכי תחרות רובינשטיין לצעירים שהתקיימה אשתקד בבייג'ין, הגיעו עם מייסדה לתחרות הנוכחית. השנה הציפו את התחרות פסנתרנים מהמזרח הרחוק – מתוכם שמונה סינים. המשמעת והחתירה לשלמות – הופכת אותם למועמדים אידאליים לתחרות רובינשטיין. מעניין מי ייגש בעוד שלוש שנים לתחרות הקשה.

בקונצרט הגמר ניגן המתחרה הישראלי ייבגניי יונטוב שהגיש ביצוע קורקטי לקונצ'רטו השלישי של פרוקופייב. בפרס השלישי זכתה שרה דנשפור בת השלושים מארה"ב. היא ניגנה במוזיקאליות מעודנת את תפקידה בקוורטט של מוצרט במי במול מז'ור (ק' 493).

          זוכת הפרס השלישי, שרה דנשפור האמריקאית, קרדיט רפי דלויה

זוכת הפרס השלישי, שרה דנשפור האמריקאית, קרדיט רפי דלויה

שמעון נהרינג – הפסנתרן בן ה-21 מפולין ניגן את הקונצ'רטו השלישי של רחמנינוב בשקיפות ומוזיקאליות מדובבת. האקצ'לרנדו שלו היה מופלא ובעיקר דו-השיח בין שתי הידיים. בחירותיו היו חכמות: הוא ניגן את הרביעייה של פורה – שהיא מלאת צבע ותשוקה; את הקונצ'רטו הראשון של בטהובן – ניגן בקלילות ושקיפות מוצארטית. הקונצ'רטו השלישי של רחמנינוב – היה תפור על נטיית לבו הרומנטית. בניית הפראזות שלו – הייתה מושלמת. מלאת קסם הייתה הרכות בנגינתו – אפילו הפורטה שלו היה רך. גם תושבי אור יהודה, דימונה ועמק יזרעאל אהבו את הרכות בנגינתו ובחרו בשמעון נהרינג כזכאי לפרס הראשון.

      שמעון נהריג ניגן ברכות ובבניית פסקאות מופלאה, קרדיט יגאל מריון

שמעון נהריג ניגן ברכות ובבניית פסקאות מופלאה, קרדיט יגאל מירון

לעומתו הפנט את הקהל בהיכל התרבות דניאל צ'ובאנו, הרומני בן ה-25 בפיאניסימו החרישי והמצמרר אליו ירד מפורטיסימו רועם. הוא ניגן כמפיסטו – כאילו פרוקופייב הפך לעצם מעצמותיו. לפילוסוף אבישי מרגלית היה ביטוי שנקרא "להיות אחוז בתמונה". כלומר — צ'ובאנו חי ונשם כל תו ותג בקונצ'רטו השלישי של פרוקופייב. נגינתו הייתה בסקאלה אחרת מזו של יונטוב. לא רק הקדנצה מלאת הקסם והדיאלוגים שניהל עם כלי הנשיפה – נגן הקרן, החלילנים והאבוב. הוא ניגן את הקונצ'רטו כשד משחת – כל תו היה בגדר תגלית פלאית  ועם זאת – הכול היה בנביעה הכרחית ודבר לא היה מקרי. כל גופו היה דרוך וקשוב לתזמורת. כלי הנשיפה – נענו לו באהבה. בנגינתו משל בכלל הטוטי התזמורתי.  הסיומת הייתה כה שקופה שהסלסולים נשמעו כשכשוך מי פלגים. זו הייתה פסנתרנות אחרת – חכמה, יצירתית, מקורית ומלאת אש ודיבוק של שמחה עילאית.

  דניאל פטריקה צ'ובאנו ניגן כאילו המוזיקה היא עצם מעצמותיו, קרדיט יגאל מריון

דניאל פטריקה צ'ובאנו ניגן כאילו המוזיקה היא עצם מעצמותיו, קרדיט יגאל מירון

 וכפי שסיכם אריה ורדי: בתום התחרות – חוזר כל אמן למאבק הכה בודד של החתירה לשלמות.

Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה מוזיקה, תרבות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.