לראשונה בישראל, תוצג תערוכה של האמן הסיני אי וייויי, מן המשפיעים והמוערכים בעולם האמנות, במוזיאון ישראל. הוא ידוע ביצירותיו המונומנטליות והמרהיבות אשר משלבות בין מיצבים אדירים ומלאכות יד מסורתיות סיניות. במסגרת התערוכה הגיעו לישראל 23 טון של גרעיני חמנייה עשויים מפורצלן שנצבעו אחד-אחד בעבודת יד, עצי ברזל המתנשאים לגובה של 7 מטרים ויוצגו על רקע כיפת היכל הספר, ושטיח המחקה אחד לאחד 969 אריחי שיש.

האמן והאקטיביסט אי וייויי נולד בבייג'ינג ב-1957. בגיל שנה הוגלה יחד עם משפחתו למחנה עבודה לצורך "חינוך מחדש". זאת כיון שאביו נחשד על ידי השלטון בסין כאויב ומקור לסכנה משום דעותיו הפלורליסטיות. ב-1976,כאשר איי בן 18 זוכתה משפחתו והורשתה לחזור  לחזור לבייג'ינג. הוא פנה ללמוד אמנות ובשנות ה-80 טס לארה"ב ללמוד ולבסס את דרכו האמנותית. ב-1993 חזר לסין עקב מצבו הרפואי של אביו והיה לאמן המשפיע ביותר בסין ולאמן בינלאומי מהחשובים בימינו.

מתחילת דרכו יזם תערוכות ופעולות אמנותיות שהתריסו כנגד השלטון הקומוניסטי בסין. על פעולות אלו שילם מחירים כבדים כאשר המשמעותי ביותר ארע ב-2011 כשנאסר ע"י הרשויות בסין ללא משפט למשך 81 יום. הוא שוחרר לאחר שאמנים רבים התגייסו לטובת מאבק ציבורי לשחרורו. ממשלת סין אפשרה לו לחזור לביתו בביג'ינג, אך החזיקה בדרכונו וכך הוא היה מוגבל בחופש התנועה שלו לעוד שנתיים שלמות. כיום הוא פועל מברלין, אך מגיע מדי פעם לסין.

לצורך עבודותיו נעזר אי וייויי בבעלי מלאכה סיניים ובדרך זו משמר מסורות סיניות נדירות שעקב הפיתוח המואץ בסין הולכות ונכחדות. יחד איתן הוא מנציח את ההיסטוריה הסינית המפוארת שמַאוֹ דְזֶה-דוּנְג, שליט סין הקומוניסטית ניסה למחוק על ידי ניפוץ מקדשים ושריפת שרידים ארכאולוגיים. למשל לצורך הקמת העבודה "קיפה" אשר מורכבת מ-6000 חלקי עץ ממקדשים עתיקים שהאמן אסף ולקט מבין החורבות שהממשל הקומוניסטי הרס לטובת פיתוח תשתיות, הוטס אומן נגרות סינית. הוא יחבר וישלב את החתיכות לכדי פאזל עץ גדול ללא שימוש במסמרים או דבקים – אלא רק בעזרת מלאכת הנגרות הסינית המאופיינת בהכרת תכונות העץ ושימוש במחברים אורגניים.

על רצפת הגלריה יפוזרו 23 טון גרעינים שחורים עשויים מחרסינה – חומר אשר פיתוחו הומצא במאה ה-14 בסין. גרעינים אלו נצבעו ידנית על ידי 1,600 אומנים ונותנים משמעות חדשה לביטוי MADE IN CHINA. בגן האמנות, בין שיחי הרוזמרין ימוקמו שני עצי ברזל אשר שוקלים כל אחד 14 טון ומתנשאים לגובה 7 מטרים. העצים מורכבים מיציקות ברזל של חלקי עצים אופייניים לסין שנפגעו בעקבות פיתוח תשתיות בדרום סין.

עבודה מרגשת נוספת היא שטיח באורך 35 מטרים השוקל כ-2 טון שמחקה באופן מדויק את רצפת אריחי השיש של המשכן לאמנות במינכן, שנבנה בתקופת הרייך השלישי ונחנך ב-1937 כ״משכן לאמנות גרמנית״ בתערוכה שתפקידה היה להציג את האמנות הגרמנית הנשגבת ולהדגיש את טוהר ועליונות הגזע הארי. אותה רצפה מקורית שתועדה יחד עם סימני הזמן עליה לאורך 70 השנים שעברו מוצבת כיום פה, בירושלים ונטענת היסטורית מחדש. השטיח בעצם נוכחותו מבטל את הרעיון הלאומני של עליונות גזע אחד על גזעים אחרים.

העבודות בתערוכה נוצרו על פני כמה עשורים. הצופה מתבקש לשמור על דריכות ולפתח את חוש הביקורת, להטיל ספק ולא לקבל דבר כמובן מאליו. שאלותיו רלוונטיות: האם מה שאנחנו רואים אמיתי? – אולי, אולי לא...

אוצרת: מירה לפידות

התערוכה תיפתח ב-2 ליוני ותינעל ב-28 לאוקטובר. מוזיאון ישראל, ירושלים.