Skip to content

מסרים שקטים חודשים עמוק: על "האורחים" של אופיר טושה גפלה

העולם שאופיר טושה גפלה בורא בספרו "האורחים" מעורר התפעלות במורכבותו. אלא שהעולם הזה נארג בהרבה מאוד חוטים וחוקים, שברובם אינם הכרחיים לליבת הספר, מעיקים על הליך הקריאה ומקשים על הקורא לצלול לתוך הספר
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

כיצד הייתם מרגישים אם בוקר אחד הייתם מתעוררים ומגלים שהפכתם להיות האדם השנוא עליכם ביותר? זו המציאות בספר "האורחים" של אופיר טוּשֶה גַפלָה: נעליים מסתוריות שמפציעות בפתח ביתם של כל באי עולם הופכות את לובשיהן למושא השנאה שלהם, תהליך שמתחיל את שבוע המטמורפוזה, שהשלכותיו עוד יהדהדו למשך ימים ושנים. במרכז הספר עומד החוקר הפרטי, אדם קור, אשר מאז אותו "גלגול" – כפי שעולה בהמשך הספר, גפלה מרפרר במפורש לספרו של פרנץ קפקא – מתמקד בעיקר בחקירת מקרים של אנשים שנעלמו כתוצאה מהמטמורפוזה, כמה מהם קרובים אליו מאוד.

העולם שגפלה בורא יש מאין מעורר התפעלות במורכבותו: לבד מהמצאת יצורים עלומים שאחראים לכל הצרה שהתרגשה על העולם, הוא כולל אתרים מוזרים כגון ארכיון עצום של נעדרים או שדות של דחלילים לאותם נעדרים. המורכבות הזו, שרק את חלקה תיארתי, נארגת בעיקר בהרבה מאוד חוטים וחוקים.

אותה חוקיות מסועפת מעיקה על הליך הקריאה ומקשה על הקורא לצלול אל תוך הספר. כשג'יי. קיי. רולינג בוראת את העולם של הארי פוטר היא לא דורשת מהקוראים להבין את כל נבכי עולם הקוסמות, אולם במקרה של "האורחים" הבנת אותה חוקיות היא הכרחית, ועל כן מסרבלת את הליך הקריאה ומסכלת את ההנאה מהספר.

אם העולם הפיזי והמטאפיזי שגפלה יוצר הוא רחב באופן מרשים, אוצר המילים והמטאפורות שלו הוא צר מאוד. הספר רצוף בקלישאות ומטפורות שגורות, שנגרסות כחצץ בשיני הקורא. אפילו ההליך שמטרים את המטמורפוזה – לבישת הנעליים שמחכות לכל אחד ואחת על מפתן הבית – משקף מטאפורה שחוקה: הליך המטמורפוזה משמעותו "להיכנס לנעליו" של מושא השנאה של בעל הנעליים. ואם לא די בכך, גם הגיבור הראשי בספר הוא חוקר שמדמה למעשה את הליך הקריאה, שהוא בעיקרו חקירה, דרישה ופרשנות; את אותן תעלומות שקור פותר ניתן היה להותיר לקורא.

"האורחים" מעלה שאלות על שנאה, עד היכן היא שולחת את גרורותיה וכמה היא חסרת-בסיס לעתים, אולם הוא עושה זאת באופן בוטה מדי: כל המסרים מוחצנים וכל השאלות מפורשות: כיצד זה להרגיש שנוא? האם ניתן להיכנס מתחת לעור של אדם אחר? האם ניתן להבין את האחר, ולו הוא האחר השנוא עלינו ביותר? במובן זה "האורחים" הוא כמו ספר ילדים שמעמיד במרכזו תמה מרכזית וגלויה, כמו "העץ הנדיב" מאת של סילברסטיין (נדיבות מול ניצול) או "דירה להשכיר" של לאה גולדברג (דעות קדומות), רק שעל מנת למסור שאלות אלו לקהל קוראים מבוגר יותר גפלה המיר את הסוגה לפנטזיה.

אין ספק כי השאלות שגפלה מעלה הן שאלות מרתקות וראויות-חשיבה. אלא שלא כמו בספרי ילדים או מניפסטים בהם נדרש שהמסר יהיה גלוי, על מנת שהקורא יחשוב על הדילמות והסוגיות שגפלה מעלה נדרש עיסוק רגיש יותר; הטחת השאלות באופן ישיר יוצרת רתיעה, בעוד טיפול עדין יותר בהן מאפשר להן לחלחל לתודעתו של הקורא. מסרים שקטים חודרים עמוק.

האורחים • אופיר טוּשֶה גַפלָה • הוצאת כתר • 2016 • 363 עמ'

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן