הזיהום החריף שהתגלה בירקון אך לפני כעשרה ימים לא ממש הפריע למאות שבאו לחגוג את פסטיבל דרקון בירקון (נזכיר שחולדאי פנה לפני כשבועיים לשר להגנת הסביבה וביקש את התערבותו המיידית למניעת המשך הזרמת ביוב גולמי לירקון).

בסין זה נהוג כבר יותר מאלפיים שנה, אבל מי שחלף הבוקר על  בגדות הירקון יכול היה לראות מרוץ סירות דרקון כמיטב המסורת הסינית. המרוץ הוא פרי שיתוף פעולה ספורטיבי בין שגרירות סין, ומרכז דניאל לחתירה. ובין 37 הקבוצות המתחרות כמובן גם סירה של נציגי הקהילה הסינית בישראל.

האירוע מתחיל בטקס מסורתי, בו צובעים את עיני הדרקון ומפזרים אורז, כדי להשביע את הדרקון והסירות יוצאות לדרך.

באשר למקור המנהג, הפסטיבל נועד לשמר את זכרו של המשורר הסיני קו-יואן, שחי במאות השלישית והרביעית לפני הספירה בממלכה הקדומה צ'ו. אותו קו-יואן שירת בתפקידים בכירים בחצר המלוכה. יום אחד החליט המלך לכרות ברית עם ממלכת קין. יואן שהתנגד לברית זו גורש בבושת פנים מחצר המלוכה והואשם בבגידה. הוא נאלץ לחיות בגלות קרוב לשלושים שנה (שהיו פוריות מאוד עבורו מבחינה יצירתית) ואז נכבשה עירו על ידי ממלכת קין. בצר לו החליט קו-יואן ליטול את חייו בקפיצה לנהר. המקומיים שהעריצו את קו ואת שירתו חשו בסירותיהם כדי להצילו או לפחות למשות את גופתו מהמים וזה המקור למרוץ סירות הדרקון.

המשך הסיפור קשור למנהג נוסף: כשגופתו של קו-יואן לא נמצאה הטילו התושבים כדורי אורז לנהר כדי שהדגים יאכלו אותם ולא יכרסמו את גופתו של משוררם האהוב. סיפור זה מסביר את עוגות האורז העטופות עלי במבוק המוכרות היום בסין. האמת היא שיש עוד סיפורים שונים באשר למקורו של המנהג, אבל זה הסיפור הרווח ביותר בסין.