בסרט קליל ולא יומרני על עולם היין, אפשר ליהנות מנופים, מוזיקה טובה ואף לזכות בהצצה על תעשיית מיץ הענבים האלכוהולי בבורגון
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
הסרט "בציר ראשון" של הבמאי ז'רום לה-מר אינו פונה בהכרח לקהל הצרפתי, כי אם לכלל חובבי הסרטים הקלילים והנעימים, המחפשים אחר הטוויסט הצרפתי: החל ממוזיקת ג'אז קליטה המלווה את כותרות הפתיחה ועד לנוף המושלם של אזורי הגידול בנפת היין בורגון. הסרט פורט על כל הצלילים הנכונים במטרה ברורה: לרצות את קהל הצופים.
"בציר ראשון": ז'ליל לספר הוא מבקר יין או יינן מצליח?
חובבי יין מתחילים בוודאי יאהבו את 'מאחורי הקלעים' של תעשיית היין הצרפתית, כמו גם את ההצצה לעולם האזוטרי של מבקר יין מקצועי. אולם לעלילה חסר את העומק ואת האופי של בציר טוב, והיא יותר מצטיירת כאופרת סבון מאשר דרמה רצינית.
התסריט עצמו קצת חמצמץ, כמו יין ישן נושן אך צפוי בטעמיו, ובו מתואר בן תועה, שארלי מרשל (ז'ליל לספר, "אל תגלה"), שעוזב את עסקי היין המשפחתי כדי להתקדם בקריירה כמבקר יין מצליח. במקביל, אביו החי בבורגון (ז'ראר לאנוון, "הבן המועדף"), כמעט נוטש את הכרם הוותיק, מאחר שהוא על סף פשיטת רגל. לאחר התלבטות רבה, שארלי מסכים לחזור הביתה כדי לנסות להחיות את העסק ולייצר יינות איכות. אביו, שאינו שש לחזור ולהעמיד את העסק על רגליו, מבלה זמן רב בבניית סירה מאשר בגפניו, ושארלי מגלה עד מהרה כי קל יותר לתת ציון ליין מאשר להפיק אותו.
בעוד הסרט מעלה את הדיון הנפוץ במעגלי יין האם שיטות מודרניות עדיפות על פני שיטות מסורתיות לייצור יין, הסרט טוען כי יש לחזור לגישה בסיסית אל האומנות העתיקה. השאלה האמיתית – האם מישהו בתעשייה באמת מקשיב?
חובבי הקולנוע הצרפתי רגילים לראות את לספר מאחורי המצלמה, ולפני שנים אחדות בלבד זכה לתשבוחות רבות על בימוי הביוגרפיה על מעצב האופנה הצרפתי: "איב סן-לורן" בכיכובו של פייר ניני. בתפקיד הראשי בסרט "בציר ראשון", לספר מופיע כטייס אוטומטי אשר מעט מותח את כישרון המשחק שלו. עם זאת, הוא נראה מצוין ומשלים את יופיה המדהים של אליס טאליוני ("סיפור חיי") בתפקידה כבלאנש, בת למשפחת כורמים יריבה, וסיפור האהבה בין בני הזוג – המתפתח באיטיות רבה, הוא עלילת משנה צפויה, אך טובה.
מי שכתב לצד הבמאי את הסרט הוא רמי בזאנסון (הבמאי של "אהבה באוויר"), אולם גם התסריט לא זך ונקי, כך לדוגמה, כש-לאנוון זורק את המשפט (בתרגום חופשי): 'לא יורשים את האדמה, יש להרוויח אותה', רואים שיש צרות בדיאלוגים, ולא רק ביקב המשפחתי. בסופו של דבר, אם צריך להכריע לגבי הסרט – גוף קליל עם סיומת נעימה.