לאחרונה הודיעה חברת יוניברסל, כי תשיק סדרת סרטים אודות היקום האפל, העוסק בכל מפלצות הקולנוע הקלאסי (גודזילה, פרנקנשטיין, איש הזאב ועוד). זה החל עם "דרקולה: ההתחלה" בשנת 2014, שם לוק אוונס איתחל את קורותיו של דרקולה. אולם בעקבות היחס השלישי שקיבל הסרט מצד המבקרים והצופים, הוחלט לא לכלול אותו בעולם אפל זה. כתוצאה מכך, הסרט "המומיה" נחשב להשקה הרשמית של היקום האפל של אולפני יוניברסל.

"המומיה": טום קרוז מנסה להציל את העולם

הסיפור של "המומיה" הוא פשוט למדי, ומזכיר את סרט ההרפתקאות של ברנדן פרייזר מ-1999, שבו שלוש דמויות מרכזיות נפגשות במקרה עם רוע עתיק המשתחרר לעולם, ואז פועלים כדי להביס את המפלצת. הארכיטיפים של שלושת השחקנים שבשני הסרטים אפילו דומים: יש את הנוכל המקסים – ניק מורטון (בגילומו של טום קרוז, "קצה המחר") לעומת ריק אוקונל (בגילומו של ברנדן פרייזר, "הג'ונגל מת מצחוק"), את יש הסייד-קיק הקומי – כריס וייל (ג'ייק ג'ונסון, "הבחורה החדשה") לעומת ג'ונת'ן קרנהאן (ג'ון האנה, "ארבע חתונות ולוויה אחת"), וכמובן יש את הדמות הנשית האינטלקטואלית המשמשת גם מושא האהבה של הראשון – ג'ני הלסי (אנאבל ווליס, "אנאבל") לעומת אוולין אוקונל (רייצ'ל וייס, "הכחשה"). עם זאת, הבמאי של "המומיה", אלכס קורצמן ("סטארטרק"), נפרד עלילתית מהסרט משנת 1999 בעל אותו השם – ומותח קו עלילה חדש המתאר סיפור רקע אודות הנסיכה אחמנט (סופיה בוטלה, "סטארטרק: אל האינסוף").

על פני השטח, "המומיה" הוא סרט הרפתקאות ופעולה סביר, עם כמה אלמנטים הקשורים לסוגת האימה, הודות לאחמנט ולדמויות הנראות כזומבים המתעוררים לחיים. הסרט גם עובד ברמה עצמאית מהיקום האפל שחברת יוניברסל מנסה לברוא. הצגתו של ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד (ראסל קרואו, "המבול") כמנהיג הפרודיג’יום (ארגון עתיק שתר אחר מפלצות במטרה להבין אותם, לקטלג אותם ובמקרה הצורך להשמיד אותם) נכנס למרקם הסיפור של "המומיה" באופן משכנע. פרודיג'יום הופך לכלי חשוב בהזזת העלילה קדימה – ואף מכין את הצופים לקראת סצינות פעולה עתידיות בסרטים עתידיים בעולם האפל.

התסריט שכתבו ג'ון ספייטס ("הנוסעים", "דוקטור סטריינג'") ו-כריסטופר מקקארי ("משימה בלתי אפשרית: אומת הנוכלים"), נופל בלא מעט דיאלוגים מגושמים שבהם הדמויות מסבירות לקהל הצופים בדיוק מה קורה, וכמה דמויות אחרות מקבלות מונולוגים מיותרים וארוכים במיוחד. ד"ר ג'קיל מקבל כמה קטעי קריינות בהם הוא מציג לעולם את המומיה – כיוון שהוא קשור לסיפור של אחמנט – כמו גם לעולם האפל. עם זאת, חלק מהדיאלוג שלו כולל שורות קלשיאתיות המיועדות להשפעה דרמתית, אבל הן מכניסות את הצופים לתחושה מלנכולית. קרואו מביא משקל לתפקיד, אבל חלק מתכונות המשחק שלו פשוט נעלמות באוויר.

באשר לשאר השחקנים, קרוז מנסה להביא את הקסם לתפקידו כמורטון, אבל הדרך שבה נכתבה דמותו כגיבור פעולה מציירת אותו כעייף ונרגז. האם הדמות עושה פעולותיה מסיבות אנוכיות או מהרואיזם טהור היא קושיה שנשאלת לכל אורך "המומיה", אבל התוצאה היא שהגיבור מרגיש מעופש, כמו דמות מסרטי שנות השמונים המוקדמות. אין שום דבר טרי, קסום או מרענן בגיבור ששוכב עם הדמות הראשית ואז גונב ממנה מאחורי גבה – בייחוד שהיא האישה היחידה הטובה בסרט. הדמות הלסי של ווליס מסתבכת בארכיטיפיות שבין עלמה במצוקה לבין דמות משנה שאמורה להוביל את הגיבור. ג'ונסון של וייל היא דמות צדדית שטוחה, אשר לכאורה אמורה לקדם את העלילה ולא רק לספר בדיחות שטוחות.

עם זאת, האכזבה הגדולה ביותר של "המומיה" היא בדמות הנבל. בעוד שהרקע של של אחמנט משכנע – נסיכה שגורלה נלקח ממנה, הסרט מציג מיניות מיותרת לחלוטין, ואין גם סיבה ברורה מדוע הנסיכה מכתירה את דמותו של ניק כאל מוות מצרי. בנוסף, קיימת בעיה כאשר יש נבל נשי בסיפור שמובל על ידי גברים והגיבור הגברי נמנע פיזית מלהלחם בה חזרה, רק בגלל שהיא אישה – לא משנה ההקשר בתוך הסרט, וזהו דימוי מטריד בעולמנו השיוויוני כיום.

בסך הכל, "המומיה" הוא בלוקבאסטר שטוח למדי, שהעוצמה שלו נמצאת בקטעי הפעולה הסבירים, שמחפים על סיפור המפלצת הקלאסית. זה בוודאי לא הסרט הכי טוב שהוליווד תציע בקיץ זה, ולא אתחול משכנע ביותר של "המומיה", אבל אוהדי קרוז בוודאי ייהנו, או בעלי סקרנות שירצו לדעת כיצד יתפתח היקום האפל החדש של יוניברסל.