דוקו-אמנות במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית

מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית מציג 4 תערוכות דוקומנטריות העוסקות בתקשורת ובמדיה טרום עידן האינטרנט. וינטאג' היסטורי למתעניינים.

Print Friendly

מוזיאון הרצליה לאמנות מציג תערוכות חדשות לעונת הקיץ. התמהיל הפעם, ברובו תיעוד דוקומנטרי. עיצוב התערוכות והאוצרות מצוינים והמבקר מקבל ידע רב על הנושאים המוצגים.

מישל אופטובסקי: פחחד,משנות השבעים ועד האינסוף

אוצר: אורי דרומר

מישל אופטובסקי (2004-1947) יוצר ייחודי חתרני וחלוצי, שפעל בשנות השמונים והתשעים בארץ עסק בנושאים שונים שמשכו אותו במרחב יצירתי של ניסויים וגילויים. מיסטיקה, טיפוגרפיה, רוקנ'רול, קומיקס, פסיכדליה, הומור שחור, ארוטיקה ומחאה. אופטובסקי יצר סרטים פורצי דרך ובראשם שולץ (1979), שיתף פעולה עם השפה הוויזואלית החתרנית שהציעו יוצרים חדשניים כז'אק קטמור, דודו גבע ורמי פורטיס, ליווה את הפסקול של שנות השמונים והתשעים בארץ בעיצוביו לעטיפות תקליטים (טאטו, שרון ליפשיץ, משינה ואחרים), והביא לדפוס מגמות גלובליות במגוון תחומי תרבות אלטרנטיבית בכתבי עת ובמדורי עיתונות שהוביל ועיצב, בהם 'פחחד', ווליום, הפטיש, המדור "קרוע" בחדשות ועוד.

פחחד גלויה, מישל אופטובסקי, 1983-1986

עיתון הפטיש : לוגו,כרזה, מדבקה ,נייר מכתבים 1989-1993

העיתון שהופץ בחינם באזור גוש דן, היה הראשון שעסק בצורה מקיפה בתרבות המזרחית, בשאיפה לחולל שינוי חברתי ותרבותי. רוני סומק מספר כי "מישל קרא לפטיש ה"צ'אקוס", שזה פטיש בערבית. בעיצוב הפטיש הוא הרגיש שהוא יכול לעשות כרזות של אחד במאי למפלגות הקומוניסטיות או למאמר של טרוצקי ב-1917".

שולץ, "מיק אופטיק"

מלחמות הזירוקס: פנזינים בישראל

אוצרת: ענת גורל-רורברגר

את המילה "פנזין" המציא אמריקאי בשם ראס שובנט (Chauvenet), שבשנת 1940 פרסם כתב עת עצמאי בנושאי מדע בדיוני והגדירו כ-fanzine – מילה  המורכבת מ-fan (מעריץ) ו-zine (קיצור של מגזין). ה'פנזין' הוא עיתון המיוצר בטכניקות זולות וזמינות, המופץ בדרך כלל ללא כוונות רווח מיידיות ובמספר עותקים מוגבל. התערוכה סוקרת את תולדות הפנזינים שנוצרו בישראל בשלושים השנים האחרונות, החל משנות השמונים של המאה ה-20 , תוך התמקדות ב "פנזינים" שנחשבים פורצי דרך בשפה או בגרפיקה. היא חושפת תחום שדמויותיו פעלו מתחת לרדאר (מפחד מהממסד העוין ומתוך תפיסת עולם לוחמנית וחדורת שליחות). מדובר בקבוצה קטנה של יוצרים, שנלחמו בכל מה שמייצג את הסדר השולט: ממשלה, צבא, מערכת החינוך, ממסד האמנות, הבורגנות השבעה, ניצול והטרדה מיניים, פגיעה בבעלי חיים ועוד.

מלחמת המילים 5#, 1995-1996, עריכה סנטיאגו ופדריקו גומז

יוחנן סימון: "היום אני כותב לך רק סתם"

אוצר: עוזי אגסי

האמן יוחנן סימון (1975-1905), מוכר ומוערך כאחד הציירים הריאליסטיים האידיאולוגים בארץ שהיו מגויסים לטובת רעיון הקולקטיב הסוציאליסטי. הוא היה בין מנסחיו הבולטים של הייצוג האמנותי האיקוני של הקיבוץ כחוויית חיים אידיאלית. דרך מכתבים אישיים מצוירים, נחשף פן אחר לחלוטין בהווייתו – אינטימי, נהנתני, מלא חיבה, משחקי ובעיקר אינדיווידואלי. "לאחר 17 שנה של חברות בקיבוץ גן-שמואל וכשהוא מתקרב לגיל 50 , עזב אבא, הצייר יוחנן סימון, את הקיבוץ, את אמי, שרה, ואותנו הילדות, ניצה ואיה, ויצא למסעות בעולם. ממסעות אלה שלח לי ולאחותי ניצה מכתבים מצוירים. אני אספתי אותם", כותבת בתו של האמן, איה סימון בן־צדף, שהגתה את רעיון התערוכה.

יוחנן סימון, מכתב לניצה ואיה, צבע מים על נייר, 1951

יוחנן סימון, מכתב לניצה ואיה, צבע מים על נייר, 1955

נעילה: 19.8.2017

מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, הבנים 4 , הרצליה, טל' 955101109-

שעות פתיחה : ימים ב', ד', ו' ושבת  14:00-10:00  /  ימים ג', ה'  20:00-16:00

www.herzliyamuseum.co.il

 

Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה אופנה, אופנה ועיצוב, אמנות, דמוקרטיה, חברה וסביבה, מחאה, סיפורים אישיים, עיצוב ואדריכלות, תערוכות חדשות, תרבות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>