Skip to content

"פשוט לאהוב" בתיאטרון הקאמרי: תחזירו לנו את המדינה קיביני מט

המחזמר המקורי, המבוסס על שיריו הנפלאים של אריק איינשטיין, מנסה לנהל דיאלוג בין יהדות לציונות, בין תקווה לייאוש, בין החלום לשברו - ואיך לא התאוששנו עד היום מהשבר הנורא של מלחמת יום הכיפורים. למרות החסרונות, מדובר ביצירה מאוד ישראלית, מאוד שלנו, וזה סוד קסמה
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

★★★

המסר הפשוט של "פשוט לאהוב" הוא: תראו מה קרה לנו בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים. איך הלכנו לאיבוד בין האופוריה של 1967 לבין השבר הגדול של 1973. ובעיקר – איך לא התאוששנו  עד היום. איך החלום הציוני מתרסק והשלום מתרחק.

אהבה וחשבון נפש. אליאנה תדהר ועוז זהבי. צילום: רונן אקרמן

"פשוט לאהוב" אינו מחזמר קופצני ושמח. הוא מחזמר של חשבון נפש. של דיאלוג בין יהדות לציונות, בין תקווה לייאוש, בין החלום לשברו. אם להיות יותר בוטה, אפשר לקחת את הסלוגן של אראל מרגלית, ממתמודדי הפריימריס של מפלגת העבודה, שקרא בקליפ הידוע שלו – "תחזירו לנו את המדינה, קיביני מט". אותו המסר, בשפה אחרת.

העלילה, אם אפשר לקרוא לה כך, עוסקת בסיפור אהבה בין עקיבא (עוז זהבי) לבין רחל (אליאנה תדהר). הוא יוצר נאיבי שמחפש את דרכו – עד שהוא הופך לסוחר נשק, היא נערה מבית טוב (ועשיר), שרוצה אהבה, משפחה וזוגיות המבוססת על אמון וכנות. בסביבה נמצאים כל הזמן רונה (דר רוזנבואום), המאוהבת נואשות בעקיבא, וחבריו אסי (דוד שאול) ומאיר (איתמר זהר). אפשר לזהות קווי דמיון בין הדמויות במחזמר לבין גיבורי התרבות של אותה תקופה.

הפסקול של המדינה. צילום: רונן אקרמן

ברקע – קטעי וידאו ארט של יואב כהן, המתארים את רוח התקופה – תל-אביב סוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים, כולל כותרות העיתונים, שמתארות את הדרמות שהתרחשו באותן שנים גורליות בחיי מדינת ישראל. מחזמר אינו אמור להיות יצירה מעמיקה, אבל לזכותו של המחזאי שלומי מושקוביץ, הטקסט שלו אינו שיטחי והוא מנסה לומר משהו עלינו. חבל שלא הלך עד הסוף ולא הוסיף סצנה, שמתחברת למציאות ההזויה של ישראל 2017, כדי לחדד ולהעצים את המסר.

הקטעים החזקים בהצגה הם, כמובן, השירים הנפלאים (נפלאים זו לא מילה) של אריק איינשטיין, שאותם הוא כתב ומבצע יחד עם שלום חנוך, שמוליק קראוס וג'וזי כץ. בין הכותבים גם יונתן גפן, יענק'לה רוטבליט, מאיר אריאל, חיים חפר ומיקי גבריאלוב. אלה היוצרים שחתומים על לידתו של הרוק הישראלי ועל הפסקול של המדינה.

לידתו של הרוק הישראלי. צילום: רונן אקרמן

19 השירים לא תמיד קשורים לעלילה והחיבור נראה לעיתים מלאכותי או מאולץ. גם המסר של המחזאי אינו חופף תמיד את תוכן השירים. למרות זאת הבמאית דדי ברון הצליחה לחבר את כל המרכיבים וליצור יצירה שלמה וזורמת, לעיתים מרגשת, גם אם לא מושלמת.

בין השחקנים אהבתי במיוחד את דר רוזנבאום, שחקנית צעירה, לא מוכרת, עם קול מדהים ונוכחות מרשימה. טובים מאוד גם דוד שאול, איתמר זהר ואליאנה תדהר. מעוז זהבי הייתי מצפה ליותר. חברי הלהקה, בהדרכת עוז מורג, מכניסים קצב להתרחשות בשילוב התזמורת החיה של טל בלכרוביץ'.

"פשוט לאהוב" הוא מחזמר מאוד ישראלי, מאוד שלנו, וזה סוד קסמו. הוא משלב עצב וצחוק, הומור וציניות, יהירות ותמימות, תקווה לשלום, תשוקה ואהבה. פשוט אהבה. עם זה יצאתי מהאולם. עם תחושת חמיצות על המצב ועם שיר חדש בלב.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן