לאחר שסיים את טרילוגיית ה'קורנטו' שלו בשנת 2013 עם הסרט "סוף העולם", וברח מחוזה עם מארוול בשל חילוקי דעות יצירתיים אודות הסרט "אנטמן", "בייבי דרייבר" הוא הסרט האחרון של התסריטאי / הבמאי אדגר רייט. הסרט עורר עניין רב במהלך הפקתו בשל השימוש המצולם בפסקול, כמו גם השינוי בקצב ובאופי הבימוי של רייט. תוך שימוש בכמה סרטי פשע קלאסיים כהשראה, התקווה בסרט הייתה שימשיך את הקריירה המבריקה של רייט, כמו גם תספק את הבידור הנצרך בקיץ חם. למרבה המזל, הסרט פוגע בכל הנקודות הנכונות. "בייבי דרייבר" הוא נסיעה מרגשת ומתוחה, מלאת אנרגיה באוקטן גבוה, תוך יצירתיות מופלאה ומשחק מרשים.

"בייבי דרייבר": אנסל אלגורט ולילי ג'יימס – זוג מושלם

רייט מוכר לצופים בזכות קומדיות, כמו "מת על המתים" ו-"שוטרים לוהטים", אולם "בייבי דרייבר" הוא השלב הבא בהתפתחות הבמאית שלו. בהחלט יש בסרט קטעי הומור מתובלים, אבל "בייבי דרייבר" מבוים כסרט נואר / פשע, דרך עיניו של רייט. התוצאה הסופית היא משהו מסוגנן במיוחד וכיף טהור לצפייה, אשר גם לא מוותר על הקטעים הדרמטיים. עם זאת, המערכה השלישית דחוסה בלחץ, כך שניתן להרגיש שמשהו בלתי צפוי עומד להגיע, אשר יותיר הצופים על קצה מושבם. רייט מוכיח שהוא יכול לטפל בחומרה בסיפור רציונלי, ונראה שקריירת הבימוי שלו רק מבשילה. כאמור, זה היה פרויקט תשוקה של רייט במשך זמן רב, והתוצאה על המסך מדגימה את מסירותו למלאכה.

ניתן לראות זאת בקטעי פעולה ערוכים בקפידה, אשר הותאמו לשירים שבייבי שומע באותו זמן נתון, בין אם זה מרדף מכוניות או קרב יריות, כולם מרהיבים ומרגשים בביצוע. רייט תמיד היה להוט למצוא את השירים הנכונים עבור סרטיו, אבל הוא באמת יוצא מעורו בסרט "בייבי דרייבר", שבו המוזיקה הופכת להיבט חי ולדמות בפני עצמה. המנעד העצום של מנגינות על האייפוד של בייבי מבטיח פסקול שאף פעם לא משעמם ויש בו משהו לכולם.

הצד הויזואלי של "בייבי דרייבר" עומד בפני עצמו, אבל אופי הדמויות הוא מה שמקפיץ אותו מעלה. אנסל אלגורט ("אשמת הכוכבים") כבייבי הוא גיבור חביב וטוב לב, הנכנס לדמותו של בייבי בתמימות מתוקה שגורמת לקהל הצופים ללמוד לחבב אותו. רייט מאפשר לצופים לשקוע לדמות של נהג צעיר על ידי תיאור מערכת היחסים החמימים שלו עם דבורה (לילי ג'יימס, "סינדרלה") ועם אביו המאמץ, ג'ו (סי. ג'יי. ג'ונס). הקסם של אלגורט הוא הסיבה המרכזית שדמותו עובדת כל כך טוב, על אף שהוא כמעט שלא מדבר. אולם כשהוא צריך, הוא יכול להעביר הילוכים במכונית ולהיות רציני ומקצועי כמו כל אחד הפושעים שהוא פוגש – במיוחד לקראת סוף הסרט. לאלגורט יש גם כימיה יפה עם ג'יימס, וזה פשוט תענוג לצפות כיצד פורחת האהבה ביניהם. יתכן שהיה צריך לפתח מעט יותר את הדינמיקה שלהם, אבל הם זוג נפלא בכל מקרה.

מבחינת שחקני משנה, קווין ספייסי ("בית הקלפים") נהדר בדמותו של דוק, מוכיח שוב את שנינותו היבשה אל מול התנהגותו המחמירה. ספייסי מושלם כראש כנופיה, על אף שדמותו אינה סמכותית באופן סטריאוטיפי. הדמות באטס של ג'יימי פוקס ("ג'אנגו ללא מעצורים") בולטת גם היא, כאילו אינו נח לעולם. הוא גם בולט בחוסר יציבות, כאילו אפשר לעצבן אותו ולגרום לו להתפרץ בכל רגע נתון. אין תפקיד בזבזני בסרט "בייבי דרייבר" – אפילו תפקידים קטנים יותר, כמו באדי ודרלינג, הם בלתי נשכחים בשל בניית האופי שלהם דרך הדיאלוג ואינטראקציות שלהם עם בייבי. כל חבר בהרכב מקבל זמן מסך ורייט דואג שכל השחקנים שלו ינצנצו.

סבירות גבוהה כי בקיץ זה יופצו כמה סרטים מאכזבים בתקציבי ענק, אולם "בייבי דרייבר" הוא נשימה של אוויר צח, המספק חוויה קולנועית דמיונית, מקורית, כמו גם מנעימת קהל. רייט פוגע בכל החזיתות, וממחיש שוב מדוע הוא אחד האנשים היצירתיים ביותר שעובדים כיום בתעשייה. מומלץ מאוד לראות את "בייבי דרייבר" על המסך הגדול, בין אם אתם חובבי סגנון סרטיו של רייט, סרטי פשע, או סרטים בכלל. זה סרט כיפי, פראי ומאוד מסוגנן.