אומנות החיטוט: על הספר "פְּשוּטעוֹר" של יגאל סרנה

ב"פְּשוּטעוֹר" יגאל סרנה משכלל לכדי אמנות את החיטוט בפצעי האהבה. הוא מתאר את חיבוטי הנפש שמלווים כל מי שאי פעם נעזב על ידי אישה, ולפיהם הדיבור על הקשר מחיה אותו מחד אך גם מכאיב מאידך

Print Friendly

הספר "פְּשוּטעוֹר - כרוניקה של לב שבור" של יגאל סרנה הוא ספר חושפני. הספר, אשר חלקו אמתי וחלקו בדיוני, מתאר את סיפור פרידתו של סרנה משתי אהבותיו: נטע, בת הזוג שלו למשך חמש שנים, ואימו יולה, אותה הוא מביא אל דירתו הקטנה על מנת שיעבירו ביחד את ימיה האחרונים.

סרנה מלהטט בין עזיבת אהובתו ובין מות אמו שלו ומות אביה של אהובתו, ומשלב יפה בסיפור גם את הדור השלישי, ילדיו מאשתו הקודמת. הוא לא מנגן במפורש על התבניות הפסיכולוגיות השחוקות לפיהן אהבה רומנטית מחליפה אהבה הורית או להפך, אולם התבניות הללו נמצאות ברקע, והקורא רשאי להבין – לרצונו – אם הדברים משורגים זה בזה: האם מערכות היחסים הרומנטיות שלנו קשורות בצורה מסוימת למערכות היחסים שלנו עם הורינו? האם החלטה במערכת יחסים אחת משפיעה על מערכת יחסים אחרת?

*

את "פְּשוּטעוֹר" קראתי בסמוך לפרשיה המשפטית שבה סרנה נתבע בתביעת לשון הרע על-ידי ראש הממשלה ורעייתו. באותה פרשיה סרנה חויב לשלם 115,000 ₪ לבני הזוג נתניהו בשל פוסט שפרסם בדף הפייסבוק ובו טען שרעיית ראש הממשלה זרקה את בעלה מן הרכב שבו נסעו. כמדומני שיש בספר בכדי להאיר את אותה פרשיה, והפרשיה המשפטית עשויה לשפוך אור על הספר.

קו הדמיון הראשון שבין "פְּשוּטעוֹר" ובין אותו פוסט בפייסבוק – או מדויק יותר: העיסוק של סרנה בבני הזוג נתניהו – הוא האובססיה. סרנה ידוע כמי שעסוק באופן כפייתי כמעט בראש הממשלה ורעייתו, למרות שהדבר עלול להתגלות כהרה אסון – כפי שתביעת הפייסבוק מראה – ואותו דפוס מפציע גם בספר, שבו לאורך כ-200 עמודים סרנה מחטט בפצע נטישתה של נטע אהובתו, חיטוט עד זוב דם, חיטוט שמגיע עד פשיטת עורו שלו, בעודו בחיים, כאחד העינויים הנפוצים בימי הביניים.

סרנה משכלל לכדי אמנות את החיטוט בפצעי האהבה. הוא מתאר את חיבוטי הנפש שמלווים כל מי שאי פעם נעזב על ידי אישה, ולפיהם הדיבור על הקשר מחיה אותו מחד אך גם מכאיב מאידך. אלא שגם "חיטוט אומנותי" עלול בשלב מסוים להימאס, ואני תוהה האם סרנה לא חצה את הקו הבלתי-נראה הזה.

קו הדמיון השני הוא העובדה שסרנה אינו חושף רק את עצמו אלא גם את הקרובים לו, ובכך פוגע בפרטיותם. הספר הזכיר לי פרשיה משפטית אחרת, שבה שופט בית המשפט העליון נעם סולברג פסל לפרסום ספר פרוזה בשל היותו תיאור אוטוביוגרפי מדויק של יחסי הסופר עם מי שהייתה בעבר בת זוגו. ועל אף שמדובר בהחלטה משפטית חריגה ויוצאת דופן, כשקוראים את "פְּשוּטעוֹר" בהחלט ניתן להבין את החלטתו של סולברג.

כאוהב שלבו נשבר כל-כך הרבה פעמים אני מבין כמובן את החיטוט האובססיבי של סרנה בפצעיו המדממים. אך יחד עם זאת, כאדם שרגיש מאוד לפרטיותו נדהמתי מהחשיפה של סרנה את קרוביו. גם אני, כאדם שחוטא בכתיבה, חוטא בפגיעה בפרטיותם של אחרים; אלא ש"פְּשוּטעוֹר" אינו עוד פוסט בפייסבוק או בלוג אנונימי. לדעתי, ואולי כמו אותו פרסום על בני הזוג נתניהו, ב"פְּשוּטעוֹר" הפר סרנה את האיזון העדין שבין חופש הביטוי לבין הפגיעה בפרטיות.

פְּשוּטעוֹר – כרוניקה של לב שבור • יגאל סרנה • הוצאת ידיעות אחרונות וספרי חמד • 2016 • 197 עמ'

Print Friendly

על אודות אודי נוימן

אישיות מגוונת; למדתי תורה בישיבה, למדתי ספרות ומגדר באוניברסיטת תל אביב, למדתי לתואר ראשון במשפטים באוניברסיטת בר אילן. כעת אני תלמיד לתואר שני במשפטים ועורך דין :) [email protected]
פוסט זה פורסם בקטגוריה טורים, ספרות, פרוזה, רשמים, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>