"פרידה" בתיאטרון הבימה: סוערת, ייצרית וחסרת עומק

יצירתו של אביחי חכם על פי סיפור חייה של האמנית פרידה קאלו, מדהימה ועוצמתית מבחינת הביצוע, ודלת חומרים מבחינת התוכן. במבחן התוצאה – תיאטרון מחול שכדאי לראות

Print Friendly

★★★★

המופע הזה סוער, ייצרי, אירוטי, חושני ומלא תשוקה, בדיוק כפי שהיו חייה של הציירת המקסיקנית הנודעת פרידה קאלו. המופע מנסה לעקוב אחר סיפור חייה המורכב ואישיותה הטראגית של האמנית האובססיבית, המרדנית, האמיצה והנועזת, שאהבה לבדוק גבולות וחיה על הקצה. אני לא יודע איפה היא היתה יותר ייצרית ויצירתית – בציורים  שלה או ביחסים שלה עם גברים ונשים. המופע לא נותן לנו תשובות – וזה בסדר.

תשוקה וכאב. צ'רכי. צילום: אור דנון

מדובר בתיאטרון מחול, ז'אנר שמועלה לראשונה בתיאטרון "הבימה", שמאפשר לאחרונה ליוצרים מגוונים מחוץ לתיאטרון להתארח אצלו. כך ב"תמונתו של דוריאן גריי" וכך ב"פרידה", שיצר אביחי חכם. "פרידה" הוא תיאטרון מחול כמעט טוטאלי. סאונד עוצמתי תפאורה יפה, המצאות בימתיות ובעיקר – רקדניות ורקדנים עם אנרגיה נפלאה ועוצמתית. עד כאן הבשורות הטובות.

הבעיה העיקרית של המופע היא דלות החומר. פרידה קאלו היתה אישה מסתורית, רבת פנים וסתירות. המופע מציג, בעיקר, את הצד החיצוני של אישיותה ושל חייה, ולא מצליח לחשוף באמת את עולמה הפנימי ואת אישיותה המרדנית והמהפכנית. המופע מרפרף על יחסי האהבה שנאה שלה עם עצמה ועם העולם. כך גם מוצגים, ברפרוף, יחסיה ההרסנים עם בעלה הצייר דייגו ריברה, שהיה מבוגר ממנה בעשרים שנים.

אולי מלכתחילה זו היתה כוונתו של היוצר אביחי חכם. לתת טעימה מעולמה הסוער והשברירי של פרידה קאלו ולא להיכנס לעומק. מדובר בתיאטרון מחול ולא בדרמה של צ'כוב. ובכל זאת, הדרמה חסרה. טכניקה וביצועים, מרהיבים ככל שיהיו, זה לא הכל.

אנרגיה טובה. צ'רכי והלהקה. צילום: אור דנון

לירז צ'רכי בתפקיד הראשי, מצליחה לגעת בדמותה של פרידה קאלו. היא עושה זאת בתנועות אקרובטיות מרשימות ובמבטים רבי משמעות. לצ'רכי יש נוכחות בימתית והיא מצליחה להעביר את הכאב של הדמות. הטקסט היחידי בקולה – מושמע מרמקולים ברקע. אסף גולדשטיין, שמככב בימים אלה בסרט "זוג יונים" של דובר קוסאשווילי, עושה תפקיד די סתמי בתור בעלה הבוגד של פרידה קאלו.

יצאתי מ"פרידה" עם תחושה מעורבת: מצד אחד עברתי חוויה עוצמתית, מצד שני חשתי החמצה. כמו בארוחה טובה: המנות נראות יפות ומבטיחות, האוכל פחות משביע. למרות ההסתייגויות, אני ממליץ לראות את "פרידה" ולו רק בשביל העבודה המדהימה של הלהקה בניצוחו של אביחי חכם, יוצר מוכשר, שכמו פרידה קאלו, לא פוחד להעיז.

Print Friendly

על אודות ירמי עמיר

עיתונאי, שחקן ויוצר. שימש כעורך תרבות ב"ידיעות אחרונות" וב"גלובס", סגן עורך 7 לילות וכתב מגאזין במוספים 7 ימים, 7 לילות ועוד. ערך את הסדרה "מי מפחד מצופית גרנט" (ערוץ 10), כתב את דרמת הטלוויזיה "סקס, שקרים וארוחת ערב" (ביים דני וולמן) ופירסם שלושה ספרים: "ירמיהו כוס קקאו" (לילדים), "השליפות של המדינה" ו"יש לי בלעדיות", שיצא ביוני 2011. עורך התרבות ב"מגפון".
פוסט זה פורסם בקטגוריה אירוע, ד, הצגות, תרבות, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על "פרידה" בתיאטרון הבימה: סוערת, ייצרית וחסרת עומק

  1. מאת ערן ת.‏:

    מופע מעולה ולדעתי אחד הטובים שעלו בהבימה בשנים האחרונות. צ'רכי עשתה עבודה מעולה בגילומה של פרידה ועכשיו בהצגות החדשות של פרידה בהבימה זאת תהיה אנה ארונוב שתחליף אותה. יהיה מעניין לראות כיצד זה ישפיע על המופע. האם הכישורים של ארונוב כרקדנית ייעלו ברמה את המופע או מאידך, האם עצם זה שהיא לא שחקנית, יפגם במסר שחכם רצה להעביר….