"כוכב הקופים: המלחמה" מנוצח על ידי אותו במאי של "כוכב הקופים: השחר", מאט ריבס, שמעוניין לסיים באופן הוגן לחלוטין את הסיפור של סיזר הקוף. הפרק השלישי באתחול / טרילוגיה של "כוכב הקופים", שהחל עם "כוכב הקופים: המרד" בשנת 2011 והמשיך עם 'השחר' בשנת 2014, גם שואף להחזיר את העלילה למסלול שבו התרחש "כוכב הקופים" המקורי (משנת 1968), אולם בלי מאמץ גדול לחבר את הנקודות. כמו 'השחר' לפניו, 'המלחמה' מצליח במובן זה והתוצאה היא סרט מלא נשמה. עבור אלו שטרם צפו בסרטים הקודמים – זהו סרט שעומד בפני עצמו, ואף מענג כחוויה קולנועית שוברת קופות.

"כוכב הקופים: המלחמה": מי באמת הקופים בסרט?

מבחינת בימוי, ריבס אף מצליח יותר טוב מסרטו הקודם. בנוסף להצלחה להביא למסך תמונות פוטו-ריאליסטיות באופן אמין, סרט זה עשיר גם באווירה מתוחכמת יותר, בזכות הדימויים החדים, האווירה האפלה והצבעים העגמומיים שיצר הצלם מייקל סרסין (שגם שיתף פעולה עם ריבס בסרט הקודם). השימוש המדויק של הסרט בסאונד, בשתיקה ובמוזיקה המעולה שיצר מייקל ג'יאצי'נו – ומחזירה את הצופים לסרט "כוכב הקופים" המקורי, מגבירים עוד יותר את האווירה המאיימת והגישה הדרמטית לסיפור. עם זאת, הסרט אינו מדכא או עגום מדי – יש רגעים של עליזות ורכות, אולם "כוכב הקופים: המלחמה" הוא סיפור של הישרדות בזמן של סכסוך נורא. הסרט גם עושה מחווה לסרטי מלחמה מפורסמים, כגון "מטאל ג'אקט" ו-"הגשר על הנהר קוואי".

"כוכב הקופים: המלחמה" נכתב על ידי ריבס לצד מארק בומבק, ומתגלגל באיטיות במהלך שני השלישים הראשונים של הסרט, לפני שהשיא מגיע במערכה השלישית (הרבה יותר גדושה ומלאת פיצוצים – רב משמעית), אך עדיין חובקת בתוכה רגעים אינטימיים, ממוקדי אופי של חלק מהדמויות. החוטים העלילתיים ב'המלחמה' משמשים כולם לקדם את הנושאים הסוציו-פוליטיים של הסרט וקשת האופי של הדמויות, אך הם אינם ארוגים היטב או ממוקדים כפי שהיו יכולים להיות. כמו כן, יש קומץ קטן של חורים בעלילת הסרט, שהופרזו יתר על המידה, או לא נכתבו לפרטי פרטים. בשאר הסרט יש מבנה עלילה חזק, שכאמור, לא מסתמך על שני הסרטים הקודמים בסדרה.

אנדי סירקיס ("ההוביט: מסע בלתי צפוי") שוב מגלם את סיזר כדמות הראשית בסיפור. הסרט אף מעניק לסירקיס הזדמנות לחקור צד אפל יותר בדמותו, המונעת באופן מרשים ביותר על ידי אינספור פיקסלים של מחשב. גם צוות הקופים התומך מספק הופעה מרשימה, בעיקר קארין קונובל כאורנגאוטן נדיב המכונה מוריס – דמות המשמשת גם מצפונו של סיזר. בין החדשים שאינם אנושיים כאן, אפשר למצוא את סטיבן זאן כ'קוף רע' – שימפנזה שעברה טראומה, אשר מביאה גם את עיקר קטעי ההומור בסרט. טאי אולסון מגלם את רקס, גורילה ששירתה את החיילים האנושיים בראשות הקולונל, דמות עם קמט של סקרנות, ברם נותרת עמומה ביחס לשאר הקופים החשובים בסיפור.

הקולונל שמגלם וודי הרלסון מצטייר באופן שחור-לבן, כמו יחסו לסכסוך בין האנושות לקופים, מה שהופך אותו יותר לנבל שקשה להבין את מעשיו, בהשוואה לדמותו של גארי אולדמן בסרט "כוכב הקופים: השחר". הרלסון כן מביא תחושה טובה של איום ועומק לתפקידו, גם אם זמן המסך שלו יחסית קצר. על אף שהוא מגלם מנהיג צבאי קנאי, האמור להזכיר את קולונל קורץ מהסרט "אפוקליפסה עכשיו", זה אינו אחד מהתפקידים המשכנעים ביותר של הרלסון.

בעוד "כוכב הקופים: המלחמה" מותיר את הדלת פתוחה עבור סרטי המשך, עיקר מטרתו היא לסיים את הסיפור של סיזר כמנהיג הקופים. הסרט אמנם משלב בין קולנוע עם ויזואליות מרשימה לבין בידור פופקורן קיצי, וזוכה להופעה מרשימה ביותר של סירקיס. אם אתם מחפשים אחר שובר קופות עונתי שלא כולל דמויות מעופפות, או כוחות מיוחדים אחרים, זהו הסרט בשבילכם.

XXXXX