"סוס אחד נכנס לבר" בתיאטרון הקאמרי: וואו! וואו! וואו!

לא מצאתי כותרת הולמת יותר לחוויה שעברתי. דרור קרן כובש את הקהל בהצגה עוצמתית, מרגשת, מצחיקה וכואבת על פי ספרו של דוד גרוסמן. "סוס אחד נכנס לבר" היא יצירה נדירה שחייבים לראות

Print Friendly

★★★★★

לפעמים נגמרות לי המילים. זה קורה לי לעיתים נדירות, בהצגות עוצמתיות, מרגשות במיוחד, חודרות ללב, מטלטלות. ואז, לאחר שההצגה מסתיימת, אני נותר בוהה בזמן הקצר שחולף מהחוויה שעברתי וזה עתה הסתיימה – אל המציאות. ואין לי מה לומר. אין לי צורך לומר. כל מילה כאילו תקלקל. כשנדלקו האורות באולם 3 של הקאמרי, ראיתי הרבה עיניים אדומות אצל אנשים שזמן קצר קודם, אחרי שההצגה התחילה, התגלגלו מצחוק.

המופע המשעשע יוצא משליטה. קרן. צילום: ז'ראר אלון

אם הייתי יכול (ואני יכול) הייתי מסיים כאן את הביקורת וממליץ לכם בחום ללכת לראות. ובכל זאת אכתוב כמה מילים על ההצגה "סוס אחד נכנס לבר", מופע וירטואוזי של דרור קרן על-פי ספרו של דוד גרוסמן. זה באמת מתחיל עם הרבה צחוקים בקהל. קרן צוחק על עצמו, על החיים, על הכיבוש ועל כל מיני נושאים ואנשים שמקובל לצחוק עליהם במופע סטנדאפ. זו המטרה לשמה התכנסנו: מופע סטנדאפ של דוב'לה ג'י באיזה מרתף עלוב באזור התעשיה בנתניה. הוא חייב להצחיק ולהיות מעניין. אחרת הקהל יעיף אותו מהבמה, או ייצא מהאולם.

והנורא מכל קורה. דוב'לה מאבד שליטה ועובר מצחוק לעצב. מבידור לכאב ולזכרונות מהשכונה ומהבית כילד שגדל להורים ניצולי השואה. הוא מוותר על הבדיחות ועובר לווידוי. למרות מחאות מהקהל הוא לא יכול לעצור. המופע מקבל תפנית חדה. גם הקהל עובר מהפך ונשאב לסיפור של דב'לה, סיפור קורע לב. דב'לה מתפרק על הבמה והקהל מוחה דמעה.

זיכרון גורלי. קרן וגרניט שבא. צילום: ז'ראר אלון

דרור קרן מגיש מופע בלתי נשכח. עוצמתי ורגיש, פרובוקטיבי ושביר. הוא פשוט נפלא וזה ממש לא מובן מאליו. מדובר בהצגת יחיד, שזה הז'אנר הכי בעייתי בתיאטרון. קהל שבא לתיאטרון רוצה, בדרך כלל, מוזיקה, תפאורה, אפקטים, שחקנים. רצוי הרבה. ב"סוס אחד נכנס לבר" יש תפאורה צנועה ובסיסית ומעט משחקי תאורה. אבל יש טקסט חזק ושחקן שממלא את הבמה באישיותו הכובשת. לעיתים נדמה לי שקרן מזייף קצת או נוטה למלודרמטיות יתר, אבל בואו לא נהיה קטנונים.

לצידו של קרן מפציעים מדי פעם איה גרניט שבא, בתפקיד ילדה מיוחדת שגדלה איתו בשכונה, ויגאל זקס, בתפקיד חברו השופט. למה מפציעים? כי הם יושבים, רוב הזמן, בקהל, ומשם מגיבים לחבר על הבמה ועוברים יחד איתו את המסע הקומי-טראגי. הם עושים זאת בצורה מרשימה, בעיקר גרניט שבא, שלתפקיד שלה יש יותר "בשר".

ההצגה מוקדשת לבמאי המוערך מיכה לוינסון, שהגה את הרעיון להפוך את הספר של גרוסמן למחזה, וליהק את השחקנים, אך נפרד במפתיע מהם ומהעולם במהלך החזרות. אחרי ההלם דרור קרן המשיך את מלאכת הבימוי בהשראת לוינסון. דרמה בתוך דרמה. היוצרים עברו מסע ארוך וקשה בדרך למטרה. והם השיגו אותה.

"סוס אחד נכנס לבר" היא יצירה נדירה. נוגעת. אנושית מאוד. היא משהו אחר. עד כאן הביקורת. אולי החמצתי כמה משפטים. מה זה חשוב. גם כך נראה לי שכתבתי יותר מדי. לכו לראות, לכו להרגיש ולהתרגש.

Print Friendly

על אודות ירמי עמיר

עיתונאי, שחקן ויוצר. שימש כעורך תרבות ב"ידיעות אחרונות" וב"גלובס", סגן עורך 7 לילות וכתב מגאזין במוספים 7 ימים, 7 לילות ועוד. ערך את הסדרה "מי מפחד מצופית גרנט" (ערוץ 10), כתב את דרמת הטלוויזיה "סקס, שקרים וארוחת ערב" (ביים דני וולמן) ופירסם שלושה ספרים: "ירמיהו כוס קקאו" (לילדים), "השליפות של המדינה" ו"יש לי בלעדיות", שיצא ביוני 2011. עורך התרבות ב"מגפון".
פוסט זה פורסם בקטגוריה אירוע, ד, הצגות, תרבות, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>