שנות השמונים ותחילת שנות התשעים של המאה שעברה היו תקופת הזהב של מופעי הפארק, לא שוכח את המופע ההוא של Guns N' Roses,  הם הגיעו לתל אביב באביב 1993, ליתר דיוק 22 במאי אותה שנה, פותחים את עונת הקיץ בפארק, ממש אחרי שצמד אלבומיהם Use Your Illusion הראשון והשני, או הצהוב והכחול בשפה העממית, שהכילו את הבלדות שהפכו להמנוני רוק אולטימטיביים מאז ועד עתה, הפכו למוצר הכי לוהט בשוק, השוק הפיראטי עשה בימים ההם הון עתק מהופעתם כאשר סצנת הדיסקים הצרובים שהייתה בפריחתה דאגה לפמפם לדוכנים בשווקים מאות ואלפי עותקים מצמד האלבומים ההם, עניין שכיום נראה די פאתטי כאשר בלחיצת עכבר אתה יכול להאזין ואף לראות הופעות או אלבומים שלמים ברשת.

הזיכרון מאז חוזר אלי בימים האחרונים וגם כעת, כאשר הסולן, אקסל רוז, ג'ינג'י צעיר ודי רזה יחסית להיום, עם חולצת פלנל משובצת שהפכה אז לסמלו המסחרי, כרוכה סביב מותניו, עניין שהפך אז לאקט אופנתי שאומץ בידי אלפי וונביז כאן ומעבר לים, המופע ההוא נחשב להישג הפקתי חשוב ביותר לאחר שהפארק היה מלא בעשרות אלפים, הדיווח עמד אז על 45 אלף רוכשי כרטיסים.

בכלל עניין אחד ודי חשוב שנעלם מהסצנה העכשווית של המגה מופעים דאז לעומת כיום הוא התזמון, אני מדבר על תזמון הגעת המעריצים השרופים, כאלו שהיו מתקבצים בפארק כבר משעות הבוקר המוקדמות, יוצרים את התורים הארוכים אל מול השערים שעל אבטחתם פיקדתי לא פעם, ובהינתן האות לפתיחתם הם היו רצים כאחוזי אמוק עד גדר הלחץ שמול הבמה כדי לתפוס את המיקום הכי חם והכי לוהט לקראת המופע, שורה ראשונה בעמידה.

זה כבר לא קיים כיום, הקפיטליזם שינה את הסצנה, אם יש לך מספיק כסף, תוכל לרכוש כרטיס למתחם הגולדן רינג – טבעת הזהב שמקיפה את אותה גדר, אך מפרידה בין הקהל ה"עשיר" לבין הקהל ה"עממי" המצוי במתחם הדשא שהוא בינינו, די מרוחק מהבמה, מותיר ליושביו את האפשרות המפוקפקת לחוש את האווירה של הביחדנס אבל לזכות בהצצה אל מסכי הענק בלבד, שלא לדבר על העשירון העליוןה זוכה תמורת נתח יפה מכספו לשבת ביציע הצופה אל הבמה בגובה ולהתענג מבר אלכוהול ונשנושים ללא תוספת מחיר…

ובדרך אגב, על הופעתם השנייה בפארק, לפני מספר שנים, אין לי מילה אחת לומר, כי פרט לג'ינג'י, אקסל רוז הסולן, לא היו בהרכב נגנים מההרכב המקורי…

אבל בואו ונתקדם, מה היה לנו אמש?

ראשית מן הראוי לציין שנשברו כל השיאים או שנרשמו חדשים, שמונה קילומטרים הלוך וחזור מהרכב ועד המופע, סוג של קיבלנו פטור מהאימון בבוקר יום ראשון. המופע השני בגודלו בארץ אחרי הדאבל של מייקל ג'קסון במאה שעברה עם שבעים אלף במופע הראשון ושבעים וחמש אלף יומיים לאחר מכן, צופים הכוונה…מדונה משתרכת הרבה אחריו… שישים ואחת אלף כרטיסים הודפסו, נופקו ונמכרו או חולקו לבאי המופע, מעולם הגולדן רינג לא היה כל כך עמוס. אפשר לומר שמדינת ישראל כולה נטשה את עיסוקי כדי להתאחד לכמה שעות עם להקת הרוק המסיימת את סבב האיחוד הבינלאומי שלה כאן בארץ ישראל.

ובהמשך, אמנם את קטע החימום החמצנו אך בינינו לא בשביל כך הגענו עד הפארק בשבת החמה והלחה הזו, ברבע לשמונה בערב נדמו קולות המוסיקה ועל גבי מסכי הענק שנצבו מעל ובצידי הבמה הוקרן קליפ עם שילובי אנימציה ווידאו של הלוגו המוכר לצד סימבולים אחרים, קולות ירי נשמעו מתפוצצים היישר בבטן הרכה של הקהל, מנסים לחקות את משחקי המחשב הפופולריים של שנות התשעים, עם הרבה יריות ושליפות, חזור והקרן עד שזה כבר הפך לדי פאתטי, אבל עזבו את הכל, בשעה שמונה בדיוק (למרות שאני מקבל התראה כי הם אמורים להתחיל בשמונה ורבע…) החבורה המצוינת הזו שקרויה רובים ושושנים עולה לבמה, סול "סלאש" הדסון, הגיטריסט המיתולוגי של הלהקה עם רעמת השיער המתולתלת הארוכה בצבע שחור עורב (גם אם זה צבוע, לא משנה כהוא זה) וחולצת פלנל משובצת ומרומזת על חלק גופו העליון חושפת קעקועים וטבעות עם גולגלות על אצבעותיו מלהטט על שלל גיטרות חשמליות בצבעים ודגמים שונים, לצידו הקול של הלהקה, אקסל רוז אדום השיער, למותניו חולצת פלאנל משובצת, סמלו המסחרי, כמות הצעיף העוטף את רעמתו הקצרה בימים אלו, עניינים אותם החליף מספר פעמים במהלך המופע יחד עם חולצות הטריקו שלבש, הספקתי לספור שלוש חולצות פלנל נקשרות על מותניו ואיבדתי את הספירה, מאחוריהם שני נגני הקלידים דיזי ריד ומליסה ריס שגם משתתפת בקולות שירה וביניהם פרנק פרר המתופף. לצידיהם כחלק בלתי נפרד מסקשן הגיטרות ריצ'רד ריק פורטוס שהספיק לבקר בארץ בשנים האחרונות בהיותו הגיטריסט המוביל של להקת הרוק הבינלאומית The Dead Daisies, כמובן מייקל אנדרו "דאף רוז" מקאגן נגן הבס שאף משתתף בשירה מעת לעת.

החגיגה הגדולה מתחילה, לא מופע לאס וגאסי כפי שרבים ציפו לקבל אלא מרתון בן שלוש שעות של רוקנ'רול לפנים ולקרביים, סלאש מנצל כל רגע נתון כדי להראות ולהשמיע לקהל כמה שהוא פשוט חיית גיטרות אמיתית אם זה בנגינה השוטפת או בסולו פרוע תוך כדי שהוא כל כולו נוטף שלוליות זיעה מעל הבמה, מנתר, מקץ ומדלג מקצה לקצה, האמת שגם אקסל לא פרייר, תשמעו, למרות כרס הבירה החביבה שמזדקרת לה מאחורי חולצת הטריקו שלו הוא קפיץ קפוץ אמיתי, לא רק שהוא שר באמת ובתמים, בלי פליי בק ובלי אוונטות, צועק את נשמתו במיקרופון, טס מקצה אחד של הבמה לקצה השני, לא עוצר לרגע לא נח לשניה, כדור אנרגיה אדמוני ששרף את האדרנליו עבור כל הקהל הקדוש הזה. האמת שגם חברי להקה הנוספים אינם קוטלי קנים ולא נחים לרגע, גם בשיר פרוע וגם בבלדה לירית, ה נתנו את כל כולם והיו שווים כל שקל שהקהל הוציא מכיסו עבור הכרטיסים, חגיגה אמיתית, אשרינו שזכינו!!!

כן היו גם קטעים קטעים, למשל המחווה לפינק פלויד עם ביצוע חמוד ל- Wish You Were Here בקטע של אצבע משולשת לרוג'ר ווטרס ולהקת ה BDS שלו כפי שנאמר במקורות – Fuck BDS, או המחווה למוזיקאי שהלך לעולמו במפתיע השנה והותיר לבבות שבורים רבים כאן בארץ, כריס קורנל, בביצוע מצויין לשיר Black Hole Sun של להקתו סאונד גרדן, ועוד תופים שכזה שכבר הפך לקלאסיקה אצל הג'ינגי מלא האנרגיה והקול הצווח  עם Knockin' on Heaven's Door של חתן פרס הנובל השנה רוברט צימרמרן הידוע בכינויו בוב דילן, אך בכללי הם בצעו את מירב הבלדות והשירים שלהם.

בסט ליסט המקורי נרשמו 28 שירים כולל הדרן אלטרנטיבי אם יספיק הזמן, אך לדאבונינו (אלו שידוע מה יכלול המופע לפי התכנון) כשאר השעון הראה אחת עשרה בלילה הכל נעצר והסתיים, החבורה האנרגטית הזו התכנסה בשורה מעל הבמה, קדה קידה ונפרדה מהקהל בהבטחה שעוד ישובו (אם הם יתאחדו שוב…)

כזכור בחפירת הפתיחה ציינתי כבר כי עשיתי כמה קילומטרים על המופעים בפארק מתחילתם בשנות השמונים, אני יכול לומר ולהכריז הפעם בביטחון מלא – רוקנ'רול שכזה לא ראינו כאן הרבה מאוד זמן.