לברלין הגעתי במסגרת המוסד הצרפתי הסגור הנקרא וואקאנס (Vacances) היינו החופשה השנתית, יש כסף אין כסף הצרפתי חייב להעלם. אז נעלמנו בנבכי העיר ברלין. עבורי היה הביקור חשוב במיוחד שכן סבי וסבתי חיו שם בטרם עלו לישראל בשנת 1934. אחרי מותם השאירו אוסף תמונות מחייהם שם (התמונות הועברו למוזיאון היהודי בברלין). אבל ברלין היא עיר עם הרבה מאוד רבדים ויש הרבה מאוד מה לומר על העיר המרשימה הזו. וכמובן הרבה מאוד תמונות להציג.

לכתוב על ברלין וההתרשמות שלי ממנה יקח קצת זמן, שכן יש הרבה מה לומר ולכתוב. החלטתי להציג כמה פנים שלה בסדרה של מאמרים מצולמים. ולאו דווקא לי הסדר הלוגי. מוזיאון החומה הוא אחד מהם. אז נכון שהמוזיאון נמצא בתוך מבנה, אבל בדרך אליו ניצב קטע של 500 מטר משאריות החומה שהפך למוזיאון בפני עצמו ואמנים מכל העולם ציירו עליו כשהנושאים הם בדרך כלל חופש, אדם, החומה עצמה  ועוד. כל העבודות צוירו בן השנים 1990 ועד 2009 בצידה המזרחי של החומה  והמקום נקרא אכן East side Gallery.

החומה, היא אחד מיסודות העיר, אלמנט שמזכיר לגרמנים השכם והערב מהן (בין היתר) את ההשלכות של מלחמה. ולמרות השיקום המדהים של העיר אחרי המלחמה ובעקבות הריסת החומה, שרידים ממנה נמצאים באתרים שונים בעיר עם הסיפורים האנושיים הכואבים והגרמנים אינם בורחים מההסטוריה שלהם, לא ההסטוריה של גרמניה הנאצית ולא המלחמה הקרה.

בשכונות בהן פורקה החומה לחלוטין הוצבו במקום תמונות המתארות את התקופה והאירועים ומסכי וידאו המציגים סיפורים אנושיים וקטעי הסטוריה הקשורים בחומה.

החומה היא תוצאה ישירה של מלחמת העולם הראשונה, ההשלכות שלה על העיר היו הרסניות ואיחודה של העיר מחדש ב- 1989 עם הריסת החומה לא רק שהיוותה אירוע הסטורי בקנה מידה עולמי היא גם סימלה עבור ברלין ותושביה, סופו של עידן המלחמות. הגרמנים לא רוצים יותר מלחמות וחוסר סובלנות, החומה שם כדי להזכיר להם למה.

סיפורים מסמרי שיער על נסיונות החציה של החומה, בכל מחיר, והמחיר היה לרוב מוות, מפורטים ב"קופסא השחורה" ליד הצ'ק פוינט צ'ארלי. היא היא נקודת המעבר המפורסמת למתחם בשליטת האמריקאים.

בפינה אחרת בעיר מול שוק הפשפשים שנערך בימי ראשון לצד האיצטדיון אזור שהיה בשליטת הצרפתים, נמצא עוד קטע חשוב של החומה, הקטע בו נפרצה החומה לראשונה. תמונות ומצגות וידאו מוצבות לאורכו של מה שהיה תוואי החומה. ותיירים ומקומיים מתייחסים אליו בחרדת קודש.

חומת ברלין הפכה להיות סמל של מה שבאמת חשוב – החופש. בניגוד גמור לדברי אלכסנדר הייג שר ההגנה האמריקאי בתקופת המלחמה הקרה: "יש דברים יותר חשובים מחופש". החופש להיות מי שאתה, מה שאתה בלי קשר למוצאך, צבעך, דתך או נטיותיך המיניות. החומה לימדה את הגרמנים שאין דבר יותר חשוב מהחופש.

ואין מתאים יותר מאשר להפוך את החומה, הסמל האולטימטיבי של הגבלת החופש למוזיאון פתוח לאמנות, שהיא הסמל האולטימטיבי לחופש המחשבה והיצירה.