מצעד הגאווה מארסיי 2017

מצעד הגאווה, זה שמחה זה ריקודים והרבה הרבה צבע, אז יצאנו אני והמצלמה שלי והצטרפנו לאלפי החוגגים ברחוב הראשי של מארסיי.

Print Friendly

אלפים גדשו היום אחרה"צ את הרחוב הראשי של מארסיי וצעדו ביחד עם קהילת הלהט"בים המקומית, כמו בכל שנה, כשעל הפרק עומדת הזעקה להגן על זכויותיהם והחופש האישי של חברי הקהילה. המצעד נע באיטיות לאורכו של הרחוב הראשי של העיר מארסיי וסתם את התנועה במשך שעתיים.

בריקודים - צילום: עמית מנדלזון

יש מספיק צרות בעולם מכדי להתעסק עם בנים מנשקים בנים ובנות מנשקות בנות - צילום: עמית מנדלזון

מצעד הגאווה של מארסיי איננו פרובוקטיבי או אגרסיבי, הוא מצעד שמח ותזזיתי, הוא רועש ומעלה חיוך גם בקרב העוברים והשבים ללא קשר למוצאם, או דתם. הוא איננו בסדר גודל של תל אביב ובטח שבטח לא פריז, ברלין או ניו יורק.  אבל הוא לא פחות שמח ולא פחות חשוב.

ותיק מצעדי גאווה - צילום: עמית מנדלזון

אין צורך במילים - צילום: עמית מנדלזון

קהילת הלהט"בים המקומית זוכה לשקט יחסי אולי בגלל ריבוי הקהילות האתניות והדתיות והעובדה שאיכשהו כולם חיים יחדיו בשקט ושלווה. אם כי, למרות שאני יודע היטב שחיים בעיר הומוסקסואליים רבים הן מבני הקהילות המוסלמיות והן בקהילה היהודית. לשתיהן לא היה ייצוג במצעד. לא כל כך מפתיע בהתחשב בעובדה שבעצם מדובר באותה קהילה של מהגרים ממדינות המגרב ובין אם הם מוסלמים או יהודים מדובר בקהילות שמרניות במיוחד עם מנטליות זהה.

ונרקוד - צילום: עמית מנדלזון

שרירים - צילום: עמית מנדלזון

את המצעדים הללו גודשים בני כל הגילאים ראיתי זוגות חד מיניים בני 60 פלוס וילדים בני 16 והכל בחופשיות ובטבעיות גם מול המצלמות המתקתקות של צלמי העיתונות. תופעה שבדרך כלל בעייתית במארסיי בה התושבים ביום יום חרדים משום מה מנוכחות מצלמות.

גאווה - צילום: עמית מנדלזון

בתנועה - צילום: עמית מנדלזון

המצעד צעד תחת אבטחה כבדה כשמשאיות חוסמות את צירי הגישה (למניעת פיגועי דריסה) עשרות שוטרים לבושי אזרחי פוזרו בין ההמונים (לא קשה לפספס אותם, הם יכולים אולי להיטמע בשכונות אבל כל התחפושת לא מתאימה כשמדובר במצעד הגאווה). כ- 15 רכבים עמוסי שוטרים של המשטרה לפיזור הפגנות ה-CRS ושוטרים במדים של המשטרה המקומית.

גברת קונדומים - צילום: עמית מנדלזון

הכנות - צילום: עמית מנדלזון

כל הללו מיותרים לחלוטין משתי סיבות: אין חשש לפיגועים במארסיי מעולם לא היו וסביר להניח שגם לא יהיו. ובאופן עקרוני אין שום דרך למנוע פיגוע טרור בעיר גדולה, בטח שבטח לא באירוע המוני שנערך במרכז העיר בה מסתובבים עשרות אלפי תיירים בכל רגע נתון ברחוב.

אלפים - צילום: עמית מנדלזון

ולסיום הארה: אני מסתכל עליהם, המקופחים, הנרדפים, אלו שנלחמים מדי יום על זכויותיהם הבסיסיות. וחושב לעצמי שאולי בעצם אנחנו ההטרוסקסואליים הם הדפוקים. אנחנו שמנהלים מערכות יחסים עם בני המין השני ולא מסוגלים להבין אחד את השני, תמצאו לי גבר שמבין נשים או אישה שמבינה גברים, אין חיות כאלו. ואל תמרחו אותי עם: "הפכים משלימים" הפכים רבים, הפכים מעצבנים אחד את השני, הפכים דופקים מערכות יחסים פשוט מהסיבה הבסיסית הם לא מבינים אחד את השני. אז נכון מערכות יחסים הטרוסקסואליות מאפשרות התרבות. אבל בשביל זה ללכת ולהתמסד?

 

Print Friendly

על אודות עמית מנדלזון

צלם, עיתונאי, ארכיטקט, מעצב ואיש הי טק, חי במארסיי, צרפת. יזם שותף ונכון להיום עורך ראשי של מגפון. מתמקד בצילום חדשות, צילום רחוב, וכתיבה http://www.amitm.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה אירופה, בעולם, דמוקרטיה, חברה וסביבה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>