חסרי בית בתל אביב הם גיבורי תערוכתה החדשה של חנה סהר במוזאון הפתוח לצילום בגן התעשייה תל-חי. סהר תיעדה אנשים הישנים ברחובות תל אביב; חסרי בית, עולים, פליטים ומהגרי עבודה. התערוכה שאצרה נעמה חייקין תיפתח ב- 9/9/2017 ותימשך עד מאי 2018.
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
בתערוכה החדשה של חנה סהר הצילום התיעודי שלה מתבונן במצוקות חברתיות מתוך אמפתיה. סהר שנמשכת כבחבלי קסם לאנשים בשולי החברה, מתעדת בתערוכה זו אנשים שצילמה בשנתם. לא בחדר שינה אינטימי תחת קורת גג של בית, אלא, בחוצות או בחצרות תל אביב, במקומות שהפכו בעל כורחם לבית, או למיטה.
סהר חוברת למושאי התבוננותה ומעצימה את האיכויות הקשורות במצבם. הצילום שלה מדגיש את בדידותם ופגיעותם. ההתבוננות החד-כיוונית של סהר במצולמים, מייצרת היפוך מבט שגם מערער את יחסי הכוחות. היא מאלצת אותנו להתבונן בתופעה המוכרת שגורמת לרובינו להסיט את המבט ממנה.
הצילומים בתערוכה מעוררים חוסר נחת. כאילו פלישה אל האינטימיות המוחלטת של המצולמים, ויוצרים חווייה מעיקה ובלתי נסבלת. הדימויים שמנציחים אנשים בשנתם, ברגע אינטימי, על אף שהוא מתרחש במרחב הציבורי הפתוח, כופים עלינו תחושת מציצנות למרחב הפרטי.
במעשה הצילום, היא מפנה את תשומת הלב לאלימות כמו גם לאחריות שלה כצלמת, ושל המתבוננים בצילומים, כלפי המצולמים. מחוות ההתבוננות שמייצרת סהר נענית במחווה נגדית של המצולמים, המפקירים את גופם להתבוננות שלה ושל מבקרי התערוכה כמחווה של אירוח. דומה, שמצולמיה של סהר אינם מבקשים מאתנו דבר – אלא רק מעניקים לנו רגע מן החיים האישיים שלהם. רגע, שקשור בגופם ובמצבם הכלכלי חברתי.
מחוות האירוח ברגעים האישיים הללו, של האנשים השקופים שאין להם שם או בית, יוצרת תחושות כבדות דרך חשיפת מראות קשים במציאות החברתית בעיר ללא הפסקה, בכרך הגדול של תל אביב. ואולי זאת היא דרכה של סהר לעורר מחאה חברתית. ואולי זוהי דרכה לזעוק את צעקתם של האנשים השקופים חסרי הבית. ואולי זוהי הדרך להתחלת הגאולה…
לרגל התערוכה הופק קטלוג הכולל כ-40 תצלומים בעיצובו של מגן חלוץ ומאמר מאת האוצרת נעמה חייקין.