★★★★★

הביקורת הכי פרובינציאלית ששמעתי על "היירספריי" היא: "ברודוויי בתל-אביב". נו באמת. חשבתי שכבר עברנו את השלב הזה. ולמה חשוב שברודוויי תהיה בתל אביב? אנחנו לא מספיק טובים כדי להיות איכותיים בזכות עצמנו ולא בזכות איזו ברודוויי, שיש בה הצגות טובות יותר וטובות פחות?

לבוא ל"היירספרי" זה כמו להגיע למסיבה גדולה ורועשת. מוזיקה קצבית, ריקודים סוערים והרבה אקשן. המסר, של חופש, שוויון וקבלת האחר והשונה, קצת נבלע בתוך ההמולה הצבעונית והמתקתקה, וחבל. כי ערכים אלה מאוד רלוונטים גם היום, ולא רק באמריקה של שנות השישים במאה הקודמת, עליה מבוססת עלילת המחזמר.

"הריירספריי" נכתב כדי להדגיש ערכים אלה, והעטיפה, ככל שהיא חשובה, אמורה להדגיש את המסר. הגזענות חיה ובועטת גם בישראל 2017 כמו גם אפליה על רקע גזעי ואפילו יחס משפיל ומזלזל כלפי אנשים שמנים ובעיקר נשים שמנות. אפשר היה לצפות מיוצרי המחזמר "לעדכן" אותו, ולו במעט, למציאות הישראלית.

רוני מרחבי, שחקנית כמעט אלמונית, היא הכוכבת של הסיפור. מרחבי מגלמת את טרייסי, נערה שמנה מהפריפריה, שרוצה לרקוד בתוכנית טלוויזיה – להתפרסם ולהיות כוכבת. לא נותנים לה. אבל היא מצליחה, נגד כל הסיכויים, כי יש לה כישרון, כוח רצון, אמונה בעצמה ואופטימיות. אז מה אם היא שמנה?

מרחבי היא פצצת אנרגיה. מאוד אהבתי את הנוכחות שלה על הבמה. היא מצחיקה, כובשת ואפילו מרגשת. ראיתי אותה בתפקידים קטנים בתיאטרון הקאמרי, אבל כאן היא לוקחת את כל הקופה. לצידה בולטים טלי אורן האגרסיבית והאסרטיבית, עידן אלתרמן הרגיש ואיציק כהן שנוטה לפעמים להצחיק בכוח. יחד איתם – להקה גדולה של רקדנים וזמרים, בליווי תזמורת חיה ובניצוחם של הבמאי שוקי ווגנר, המנהל המוזיקלי עומר לקנר והכוריאוגרף עומר זימרי, שעושים עבודה יפה ומקצועית. התוצאה: מחזמר סוחף, נוצץ וקצת חתרני. הייתי שמח ליצירה יותר חתרנית ופחות מתקתקה.

אז אם אתם אוהבים מסיבות בקיץ, לכו לראות את "היירספריי". מחזמר שישכיח מכם את טרדות היומיום וינקה לכם את הראש בימים טרופים אלה.