לבמאי מישל הזנוויציוס מעולם לא היה קשה ליצור מוטיבים חדשים, והרעיון ליצור קומדיה על חייו של הבמאי ז'אן לוק גודאר נראה לו כקלף מנצח. דבר אחד טוב יצא בסרט "יוצא מן הכלל", לפחות בחלקו: הליהוק של לואי גארל ("החולמים") לתפקיד הראשי כבמאי פורץ הדרך. גארל מביא ייצוג אמין של גודאר, יותר במראה מאשר באופי, תוך ששערו מזכיר גרסה מדובללת של עמנואל הלפרין ומשקפיו כהים, בעודם שלמים. אבל בכל פעם שגארל סוטה ממראה זה, במיוחד כשהוא מסיר את המשקפיים, הדימוי נשבר.

"יוצא מן הכלל": גארל בתפקיד גודאר

קטעי הפעולה הקומיים בסרט מבדחים תחילה, כשגארל מחקה את צורת הדיבור חסרת האות שין של גודאר, בעוד הזנוויציוס תופר יחד מספר סצינות הקשורות למחלוקות זוגיות ומריבות סוציאל-פוליטיות עם מקצבי עריכה זריזים ודיאלוגים מהירים. אולם ככל שמאמץ זה ממשיך, הבמאי מקטין את הפילוסופיה והרעיונות הנועזים מתקופתו המהפכנית של גודאר. כיוון שמחשבותיו האידיאולוגיות עלו לו ביחסיו האישיים והמקצועיים, גודאר נכנס בסרט לפארודיה פשוטה עד כדי מטומטמת, שבו הזנוויציוס מציג אותו כאופורטוניסט רדוד, והסרט "יוצא מן הכלל" מצטייר כעוד תרגיל בסגנוניות של הבמאי.

בסרט "הארטיסט", המחווה זוכת האוסקר לקולנוע האילם, הזנוויציוס שאב השראה מתקופה שלמה של סרטי קולנוע. הרעיונות ב-"יוצא מן הכלל" מוגבלים, כיוון שהם מתייחסים ברובם לאסתטיקה של גודאר מסוף שנות השישים: צבעים בסיסיים, סינכרון סאונד בעייתי, קריינות אירונית ביחס לפעולה על המסך וכדומה. הבמאי משתמש במאגר זה למטרת הדגשת הקריקטורה המפונקת והפיקטיבית של גודאר. הסרט מתנגן כמו מיצג הבכה לבמאי הקלאסי: כאשר גודאר מביע את התנגדותו לעירום בסרטים, הזנוויציוס חותך את הסצינה בבת אחת לבמאי ולאשתו, אן ויאזמסקי (סטייסי מרטין) המופיעה בעירום, בעוד גודאר מצחצח את שיניו ללא בגדים ומסביר מדוע אין צורך בעירום מיותר בקולנוע.

אין ספק שהזנוויציוס חוקר את האנטישמיות בלבו של הסובייקט שלו, כפי שהוא עושה בסצינת ביקורו במפגש סטודנטים, וזו כנראה דרך להתמודדותו עם שנאתו של גודאר ליהודים. חשוב לציין, כי התסריט של "יוצא מן הכלל" מבוסס בחלקו על רומן שכתבה ויאזמסקי בעקבות נישואיה במשך 12 שנים לגודאר. אבל מרבית הקומדיה של הזנוויציוס גסה וחסרת כבוד כלפי הבמאי הקלאסי, ואפילו דרך הצגתה של ויאזמסקי (סופרת ובמאית בפני עצמה), משפילה ביחס לבעלה האינטלקטואל.

לבסוף, כאשר הסרט נוטש את הקומדיה ולוקח פנייה חדה לכיוון מלודרמה רצינית, או אולי אפילו טרגדיה רומנטית, נראה כי הזנוויציוס החליט להתעלל בדמויותיו עוד יותר מאשר עשה בסרט "הארטיסט". הבמאי מציף את חייו האישיים של גודאר כזיכרונות זולים – ומעליב את הסגנון המהפכני שיצר האוטר הקולנועי, תוך שהוא חוזר על אותן בדיחות ומוטיבים מספר פעמים ובאופן יוצא מן הכלל.

XXXXX