"מז"ל טוב" הוא הסרט האחרון מבית בלומהאוס, אולפן קולנוע שהצליח במיוחד בשנת 2017, בזכות שני סרטי אימה קופתיים במיוחד: "ספליט" ו-"תברח". סרט זה, מאת הבמאי כריסטופר ב. לאנדון ("פעילות על טבעית", "דיסטרביה"), לוקח את סוגת האימה והזוועתונים של בלומהאוס ומכניס נדבך נוסף, חזרה בזמן – סגנון הסרט "לקום אתמול בבוקר", מתוך ניסיון ליצור ז'אנר קולנועי טרי. "מז"ל טוב" הוא כיפי, לעיתים טיפשי, ממזג רעיונות וסוגות, ובעיקר בונה את העלילה על כתפיה של השחקנית בתפקיד הראשי, ג'סיקה רות'ה ("לה לה לנד").

"מז"ל טוב": ג'סיקה רות'ה ומאחוריה בייבי פייס

אף על פי שהסרט מוגדר בקדימונים ובפוסטרים כסרט אימה, "מז"ל טוב" קליל יותר ממה שאפשר לצפות, עובדה שבסופו של דבר גורמת לתחושה של חרב פיפיות. לאנדון והתסריטאי סקוט לובדל מקשטים את הסיפור במודעות עצמית נלהבת, שכן הם מבינים שהצופים ראו סגנון כזה של סרטים יותר מפעם אחת בעבר. ההומור המקאברי המתובל לאורך העלילה שומר על הרעיונות משעשעים, אבל זה מגיע על חשבון הפחדות וריגושים. כמה רגעים בסרט אכן מפחידים ממש – כאשר הגיבורה נרדפת על ידי רוצח מאיים – בייחוד כשלאנדון מציג זאת דרך עדשה משעשעת. אולם במקום להזריק זוועה ומוות בצופים, "מז"ל טוב" מלא חיים (לפעמים) ואופטימי, מה שהופך לחוויה מעניינת למדי.

מבחינת משחק, רות'ה נושאת את הסרט על כתפיה, ומציגה מגוון רחב של רגשות בתיאור דמותה. בתחילה, לובדל כותב את הדמות בצורה בלתי נסבלת, ונראה כי יהפוך את הגיבורה לאנטי-גיבורה למהלך הסרט כולו, אבל ככל שמתקדמת העלילה, רות'ה נכנסת ללב הצופים ודמותה מתחילה לזהור. יתכן שיכולת המשחק שלה מוגבלת מעט ממה שהיוצרים הסתמכו (יש גם לא מעט קלישאות בסיפור), אבל היא עדיין עושה עבודה טובה והצופים לומדים לאהוב אותה. ישראל ברוסארד ("בלינג רינג") טוב בתפקיד קרטר, ומצליח למכור את היותו בחור מתוק וחביב. סיפור האהבה הפורח בין השניים אינו מפותח מספיק, אבל לשחקנים יש כימיה מתונה זו עם זה.

"מז"ל טוב" מנסה ללא ספק להפוך את דמות מסכת התינוק לנבל האימתני הקולנועי הבא, אבל לאנדון לא כל כך מוצלח מבחינה זו. בעוד להופעת פני התינוק בעל העיניים הרחבות על גופו של מבוגר יש פוטנציאל להפריע רגשית, שום דבר שהרוצח עושה בסרט יגרום לסיוטים, גם לחלשי הלב. האלימות והזוועה מוגבלים במידה ניכרת, מה שמונע מהסרט להיות מפחיד כפי שיכול היה להיות. ובכל זאת, הסצינות בהן מופיע פני התינוק בנויות היטב מנקודת מבט טכנית ותאורה, והקהל נשאב אל מה שקורה על המסך, בעוד לאנדון שומר על דרכים מקוריות ומרעננות להרוג אנשים.

בסופו של דבר, מה שמונע מ-"מז"ל טוב" לממש את מלוא הפוטנציאל שלו הוא העובדה שאינו מצליח להחיות את הנוסחה שלה קיוו. הסרט פוגע בכל הנקודות הצפויות, כמו סרטים קודמים – ראו למשל "לקום אתמול בבוקר" או "קצה המחר" ומעניק תחושה של דז'ה וו. עם זאת, ככל שהסרט ייחודי במסגרת סוגתו, קטעים אלו כבר אינם משכנעים במערכה השלישית – עד כדי מגוחכים, וכשצריך לתפור קצוות, זה כבר הופך למתסכל.

"מז"ל טוב" הוא שילוב מפתיע של שתי סוגות, שצועדות יחד בקצב מהיר ומייצרות זמן קולנועי נעים. הסרט בוודאי לא ייזכר כקלאסיקת אימה, אבל הוא בהחלט מבדר, בשל נוכחות הכוכבים שבו והשימוש בטכניקה הקולנועית. האוהדים של המותג בלומהאוס ואלה המסוקרנים מהשיווק המאסיבי ייהנו מהסרט, והאולפן המצליח של השנה – ימשיך לקצור גם בקופות.

XXX