לפני לא מעט שנים דיווחתי על ביקורם האחרון של אוהדי קבוצת פאריז סן ז'רמן במארסיי, ביקור שהסתיים בקרבות רחוב, חלונות מנופצים וג'ירפה אחת שרופה. מאז נאסרה הכניסה לעיר לאוהדי הקבוצה הפריזאית, ואוהדיה הורדו מהרכבת בעיר הסמוכה אובניה והובלו באוטובוסים הישר לתוך האיצטדיון וחוזר חלילה כדי להימנע מעימותים עם המקומיים. אבל מסתבר שאוהדי פאריז אינם באמת חיוניים ליצירת מהומות. והמקומיים מסתדרים היטב לבד.

אז יצאנו ז'אן מישל ואנוכי לצלם מחוץ לאיצטדיון בטרם החל המשחק, שמסתבר היה המשודר ומדובר ביותר באירופה באותו ערב, מארסיי השלישית בטבלה הצרפתית מארחת את פאריז המובילה. מארסיי לא ניצחה את פאריז מאז 2011, לא שזה משנה משהו למישהו, השינאה, הדם הרע הוא עניין מסורתי.

זה לא שלא ידענו לאן אנחנו מגיעים, ידענו מה שמצפה לנו אלא שההיקף היכה אותנו בתדהמה. השדרה שבה נמצא איצדיון הוולודרום הענקי, מהיפים באירופה עם קיבולת של 87 אלף צופים, היתה מוצפת אוהדים  כולם מקומיים. שעברו מהר מאוד לתקיפת מכוניות חולפות (לא שאני מבין מדוע הרחוב לא היה חסום. אחרי הכל המשטרה מכירה את הסיפור לא מהיום).

אלפי אוהדים רובם צעירים ומעודדים מאווירת הביחד מצד אחד והעליהום מצד שני, והקרבן הוא 150 שוטרים שכל אמצעי ההגנה שלהם הוא 2 משאיות מים והרבה גז מדמיע. המקום נשמע ונראה כמו שדה קרב, פיצוצי חזיזים רימוני גז מדמיע יוצרים תמרות עשן בקבוקים מתעופפים לכל עבר, אבנים, פחיות בירה ואפילו קוביות קרח.

צלמי עיתונות הם מטורפים וז'אן מישל ואנוכי נכללים בקטגוריה, תמונה טובה הרבה יותר חשובה מהבטחון האישי. ואכן המיקום שלנו היה נהדר כצלמים אבל מטורף ומסוכן, שכן ניצבנו בסמוך לשוטרים שאת הפחד בעיניהם ניתן היה לראות בבירור, מימין כ-5000 חמומי מוח שמספרם גדל כל 5 דקות עם כל רכבת תחתית שעוברת ופורקת עוד ועוד אנשים. משמאל פחות או יותר אותה כמות ואנחנו במרכז.

הבעיה עם שותפי וחברי היקר היא שהפוקוס שלו הוא על המצלמה והבקבוקים השורקים מעל ראשו לא ממש מצליחים להסב את תשומת ליבו וגם תנועת השוטרים, וכשהשוטרים זזים אנחנו חייבים לזוז איתם בטחוננו תלוי אך ורק בהם. אז מתפקידי היה להיות ה"מבוגר האחראי" בקבוק ברגל ושלושה אבנים הבהירו לי שמן הסתם כדאי יהיה לסיים את העבודה להיום.

לא לפני שרימון גז מדמיע פגע ישירות במצלמה שלי וחיסל אותה. דווקא בשניה הבודדת שניסיתי לעשן סיגריה. אבל יציאה מהמקום גם היא איננה עניין פשוט. וחייבה ריצת זיגזג בין חפצים מעופפים מקדימה ורימוני גז מדמיע מאחור, דילוגים מעל ענני גז תוך נסיון לא לנשום.

מפה לשם יצאנו משדה הקרב בעצם שעתיים לפני שהמשחק עצמו החל.

אין לי הסבר לתופעה, שום הסבר סוציו אקונימי לא עולה בראשי והדבר היחיד שעולה בדעתי הוא כוחו של ההמון. אלפים מול 150 שוטרים. המון מוסת ללא כל סיבה מיוחדת אחרי הכל אוהדי היריב לא היו במקום, והמשחק עדיין לא החל. אבל אפקט העדר, ותחושת הכוח של ההמון היא כנראה סם משכר.

הנורא מכל הוא שלמרות התמונות הקשות, שלושה שוטרים פצועים (ומצלמה אחת מחוסלת) ההתייחסות לאירועים מהסוג הזה סלחנית, הן מצד הקבוצות והן מצד אוהדי כדורגל בכל מקום בעולם, שמקבלים את החוליגניזם במשיכת כתף . ככה זה כדורגל…יאמרו.

אה… כן.. היה גם משחק כדורגל שממנו יצאה פאריז בעור שיניה וניצלה מהפסד ראשון העונה. המשחק הסתיים בתוצאה 2-2 אבל ההתפרעויות נמשכו גם אחרי המשחק