כולם מכירים את הטענה ש…"אוספים עלינו מידע". כמובן שאוספים ולא כדי לפשפש לנו בתחתונים, אלא כדי למכור לנו תחתונים חדשים. הבעיה היא שאין ענף יותר טיפש מענף הפרסום המקוון. בשנת 2015 גילגל הענף 153 מיליארד דולרים וצפוי להגיע ל-260 מיליארד בשנת 220. הבעיה עם הענף הזה שהוא כל כך לא מתוחכם, כל כך צפוי, וכל כך טיפש, שלפעמים זה מגיע לרמה של הונאה הן של המפרסמים שמשלמים כסף טוב לגוגל או לפייסבוק, או של הגולשים שמקבלים הבטחות שפשוט אינן ממומשות, עובדה, שהם לרוב מגלים די בקלות.

גוגל פייסבוק ואחרים אכן אוספים מידע עלינו הגולשים, אבל האם הם יודעים מה לעשות איתו? חד משמעית, לא! הנה מספר דוגמאות עדכניות:

אני מחפש לקנות מצלמה, חיפשתי, מצאתי, קניתי ואני ממתין לבואה. או אז מתעוררת מערכת הפרסום של הגוגל ומתחילה להפציץ אותי בפרסומות של… בדיוק אותה מצלמה אותה כבר  רכשתי וגרוע מכך בדיוק מאותו אתר ממנו רכשתי. אז מה בעצם הם יודעים? שאני מחפש מצלמה? יופי זה לא כל כך מסובך אחרי הכל את החיפוש ביצעתי בגוגל. אבל האתר בו רכשתי את המצלמה יכול היה בקלות להכניס אוטומטית את שמי לרשימת אלו שכבר לא זקוקים למצלמה הזו. זה יחסוך להם הון תועפות על פרסום סרק (נסיון למכור לי שוב את מה שקניתי לפני כמה ימים)  ויחסוך ממני את העצבים לראות את המצלמה שרכשתי שבע מאות פעמים ביום בכל אתר בכל שפה ובכל רגע משעות היום.

בשבוע הבא אני טס לבלגיה, הכרטיסים נרכשו חודש מראש. כמובן שמציעים לי דירה ורכב וכל מה שאני לא צריך בבריסל. אבל בו זמנית ככל שקרב מועד הטיסה כך פתאום צצות בדיוק מאותו אתר בו רכשתי את הכרטיסים (ואני מופיע בבסיס הנתונים שלו) הצעות נהדרות לטוס ללונדון מינכן או מוסקבה בדיוק באותם תאריכים בהם אני בבריסל. לזה אני קורה תפירה אישית של פרסום. דפוקה אבל בהחלט אישית.

מבריק לא? איסוף נתוני חיפוש זה לא בדיוק תורה מסיני אחרי הכל הם מוקלדים על ידי בעל כתובת IP מסויימת אין שום בעיה להכניס אותם לבסיס נתונים. אבל לחבר בין  החיפוש לבין הרכישה הלכה למעשה, לאף אחד אין מושג כנראה איך עושים זאת. יתכן שזה מכוון ומי שנדפק מכל הסיפור הוא המפרסמים שמשלמים במיטב כספם לגוגל, אך אין להם אינטראקציה עם המערכת שלו והם מבזבזים הון למרות שהכלים בידיהם.

חיפוש קטן אחרי מקום מגורים ב-AIRBNB יגרור אחריו מסה של פרסומות על דירות להשכרה במקום בו חיפשתם. ואתם סתם רציתם לבדוק מה המחיר?

על האמת שבפרסום קשה להרחיב. אוסף של שקרים המצאות או מידע חלקי זה פחות או יותר מה שתקבלו אם תענו לפרסום  שמקורו בגוגל או בפייסבוק. כל למשל אתר חיפוש ייחודי המציע לכם את המחירים הזולים ביותר לתחבורה בינלאומית יספק לכם מחירים מטורפים שלפעמים פי חמש ואפילו פי 10 מהמחיר אותו תמצאו לבד.
הדירות הנהדרות שמוצעות לכם בפרסומות של AIRBNB שמופיעות אצלכם כי… חיפשתם כרטיסי טיסה למקום ספציפי בתאריכים ספציפיים. יתבררו במאוד לא זמינות בתאריכים הספציפיים הללו. אז המידע נאסף אבל השימוש בו זה כבר בעיה אחרת.

ועוד לא אמרתי מילה על הקריאטיביות הלא קיימת של ענף הפרסום המקוון. עד לפני כמה חודשים רצה סדרת פרסומות  לעדשה מקרבת לטלפון נייד. זה שמספרי ההגדלה הלכה למעשה היו ברורים רק לצלמים ואם רכשתם אותה לבטח התברר לכם די מהר שהונו אתכם וה "פי 36" הוא בעצם רק פי 8, ניחא. אבל הפרסומות עצמם כאבו לעיניים. פעם אחר פעם חזר הסלוגן האידיוטי "ניקון בפאניקה", "קאנון בפאניקה" וכן הלאה. מה שמוכיח שצוות הקריאטיב מסתובב עם הראש תקוע עמוק בחול. אף צלם שמכבד את עצמו לא יהפוך את הטלפון הנייד למצלמה המרכזית שלו בגלל עדשה מגדילה. וניקון וקאנון לעולם לא יהיו בפאניקה בגלל עדשה צעצוע שמתיישבת על כל טלפון שמכיל בעצם מצלמה דיגיטלית מאוד מאוד בסיסית. אבל מישהו במחלקת הקריאטיב חשב כנראה שהוא מספיק טוב למכור קרח לאסקימואים. שמן הסתם לא יקנו ממנו אפילו תנור חימום.

לפייסבוק יש טריק מעניין, והוא מבוסס על אחת משתי ההנחות ששתיהן מאוד לא חכמות: חבר זה וזה אהב את הדף הזה והזה. טריק יפה אבל מאוד לא חכם. כי אם אתה מכיר את החברים שלך ברור לך במאת האחוזים שדובר צרפתית בלבד לעולם לא יאהב דף שהוא בעברית בלבד, ואם אתה מכיר אותם לעומק תגלה בקלילות שמדובר בפברוק פשוט כי הנושא רחוק מהם כמו שמיים מארץ. ההנחה האפשרית השניה היא, שאין לך פשוט מושג מיהם ומהם ומה הם אוהבים. במקרה שכזה הרי ברור ומובן מאליו שגם לא ממש אכפת לך אם הם אוהבים דף כלשהו או לא.

בקיצור. אוספים עליכם מידע? אז מה. מסתבר שאין אף אחד המסוגל לחבר את כל פיסות המידע הללו למשהו שיועיל למישהו והן הופכות להיות כלי לחליבת המפרסמים. והוצאת הגולשים מדעתם.