★★★★★

רמי ורד כתב את "קח את אבא שלך ולך לעזאזל", על פי סיפור אישי שלו. מדובר במפגש משעשע ומעורר חמלה בין בן לאביו המבוגר מאוד, שחטף שבץ מוחי. המפגש נערך במחלקת שיקום בבית חולים, ליד מיטת האב, לאחר עשרות שנים שהשניים לא נפגשו בגלל כעסים מן העבר, שכוללים נטישת האב את בנו. "קח את אבא שלך ולך לעזאזל" היא קומדיה עצובה, שכתובה בקלילות-יחסית, ובכל זאת אני מזהיר – ההצגה אינה מיועדת להיפוכונדרים.

אבי קושניר נוגע ללב בתפקיד הבן שמטפל באביו, וגם נלחם ביחס הציני והאטום של מערכת הבריאות כלפי חולים מבוגרים וחסרי אונים, שהם "נטל" על המערכת. קושניר כמו קושניר לא מוותר על הקושנריזם שלו – היצר להצחיק בכל מחיר. אורי אברהמי הנפלא, בתפקיד האבא, בקושי מדבר בהצגה, אבל משעשע מאוד.

הביקורת במחזה מופנית גם כלפי הרופא והעובדת הסוציאלית, שמתחמנים את הבן כדי שייאלץ להוציא את אביו מבית החולים ולזרוק אותו באיזה מוסד סיעודי, למרות שהממצאים הרפואיים אינם מחייבים זאת. שיפי אלוני, בתפקיד העובדת הסוציאלית, משכנעת מאוד בתפקיד האישה הרעה.  מול הרופא והעובדת הסוציאלית ניצבת אחות המחלקה, שמנסה להילחם למען האב ובנו וגם, אולי, ייצא לה רומן עם הבן, שהוא גרוש טרי. החלק הזה אינו מפותח בהצגה, כמו גם היחסים בין הבן לבין הבת (ריקי בליך) של אחת החולות.

גם קטעי הסקס של הבן עם איזו פנויה (הגר טישמן) שהוא פוגש במועדון, אינם משכנעים – כמו קטעי סקס רבים בתיאטרון הישראלי, שבהם עושים סקס בלבוש מלא ורק "מסמנים" את הסצנה. איפה היה הבמאי אמיר וולף (שבחלקים אחרים של ההצגה עשה עבודה טובה)?

בסך הכל לא מדובר במחזה גדול, אבל ההצגה על כל חולשותיה, טובה יותר מהרבה הצגות שראיתי לאחרונה – בזכות הרעננות, המקוריות והמשחק. "קח את אבא ולך לעזאזל" היא הצגה מצחיקה על נושא רציני. סיפור נוגע ללב ומעורר למחשבה. אני ממליץ.

ההצגה מועלית במסגרת פרוייקט של תיאטרון "הבימה", שנועד לקדם מחזאות ישראלית ויוצרים חדשים בתחום המחזאות והבימוי. במסגרת הפרוייקט הועלו גם ההצגות "עיתונאי על תנאי" ו"ספינינג" עליהן אכתוב בימים הקרובים.