★★★★★

אני אוהב דרמות משפחתיות. טובות כמובן. "ספינינג", שנכתבה על-פי סיפור של אשכול נבו מתוך ספרו "הקומה השלישית", היא דרמה משפחתית פתלתלה, שמבוצעת בצורה אינטליגנטית בלי לזלזל בצופים. הסיפור מרתק בדרך כלל, אבל הטקסט אינו מדהים. יחד עם זאת, הבימוי של רועי שגב והמשחק הרגיש של אמנון וולף, מאיה מעוז, הדר ברנשטיין וגאיה גור אריה, שהיא תגלית בעיני, מחפים על החורים בעלילה.

וולף ומעוז הם הורים לבת קטנה, שהולכת לאיבוד ונמצאת בנסיבות מסתוריות עם השכן הפנסיונר. מה קרה לבתם האהובה? איך ולמה הגיעה לשם? האם השכן המבוגר פגע בה? עד כמה רחוק מוכנים ההורים ללכת כדי לגלות את האמת? התעלומה המסתורית גורמת לאב לאבד שליטה, ויוצרת קרע עמוק בין בני הזוג. היחסים הטעונים ביניהם הם לב הסיפור, שמסתיים בלי פואנטה.

אמנון וולף מבטא היטב את הכאב שלו, אבל צועק יותר מדי, מה שמערער את אמינות הדמות. מאיה מעוז מגלמת דמות נוגעת ללב, שמזכירה לי כמה נשים שפגשתי בחיי, הדר ברנשטיין, בתפקיד הבת האובדת, טובה בדרך כלל וגאיה גור אריה עושה דמות מעניינת של נערה יפהפיה ומפתה, שמאחורי היופי שלה מסתתר כאב אישי גדול. אפשר היה לפתח יותר את היחסים בינה לבין האבא – וכך ליצור קונפליקט נוסף בעלילה. יחד עם שאר השחקנים בהצגה, אנחנו מקבלים משחק קבוצתי עשוי היטב באולם קטן ואינטימי, כאשר הקהל יושב קרוב לשחקנים ועוטף אותם משלושה כיוונים.

לגבי הסיום נטול הפואנטה, הוא לא ממש הפריע לי, אם כי עדיף היה לגמור בשיא. ברגעים הטובים שלה "ספינינג" היא דרמה מטלטלת וברגעים הפחות טובים היא הצגה מרגשת עד כאב, שמביאה סיפור מהחיים עם דמויות אמינות, שלא מדקלמות טקסט, אלא חיות אותו כאן ועכשיו.