הסרט הישראלי-גרמני, "האופה מברלין", בוודאי יזכיר לצופים וותיקים את הסרט הנהדר בכיכובו של מאט דיימון, "הכישרון של מר ריפלי". במוטיב מרכזי מאוד דומה, אדם נכנס לנעליו של מאהב לשעבר, מתחבר לאשתו של המאהב, תוך שהוא מפתח קשר מקצועי ורומנטי – וזאת מבלי לגלות את האמת אודות זהותו. ההבדל בין השניים, שהסרט "האופה מברלין" של אופיר ראול גרייצר הינו דרמה המתרחשת בין ברלין לירושלים, ולרגע לא נחשד שתהפוך למותחן היצ'קוקיאני מבעית. במקום זאת, סרט הביכורים מלא כנות, רגש, אופי דמויות ומערכות יחסים ייחודיות, המפותחות באמצעות תקריבי פנים וכפות ידיים. יש הטוענים כי הסרט מעט איטי, סטטי או פילוסופי, אולם הוא גדוש באינספור מוטיבים של רומנטיקה, יהדות, גייז, יתמות, אובדן, אפייה ואף הגירה.

"האופה מברלין": שרה אדלר ותומאס קלקהוף אופים מערכת יחסים

העלילה מתארת את תומאס (טים קלקהוף), שחווה רומן ארוך עם אורן (רועי מילר), איש עסקים ישראלי המבקר בתכיפות בברלין. אורן אף מתגורר בדירתו של תומאס כשהוא מגיע לגרמניה. ביום בהיר, אורן נעלם – ותומאס טס לירושלים כדי לבקר את אשתו של אורן, ענת (שרה אדלר) ואת בנה. ענת מנהלת בית קפה, ועל כן תומאס מבקש לעבוד שם, מבלי לחשוף את זהותו. תחילה הוא עובד בניקיון, בטרם עובר לאפייה ובהמשך אף מתחיל למכור עוגות. אולם בית הקפה נמצא בעיר ירושלים, כאמור, ומתחילות אינספור בעיות של יהדות, כשרות, רישיונות ובהמשך גם זוגיות…

על אף שהעלילה עוסקת במושג פרידה, אובדן וזוגיות (הומוסקסואלית והטרוסקסואלית), "האופה מברלין" מתמודד עם מערכות יחסים רגשיות באופן עדין ונדיר. העוצמה בסרט מגיעה מאיכויות המשחק הנהדרות של קלקהוף ושל אדלר, כאשר שניהם נכנסים לנעליהן של דמויות קרות ומנוכרות בכוונה תחילה, וזה בהחלט עובד. מערכת היחסים בין השניים היא של אמון וחוסר אמון, ובניגוד לסרטי היצ'קוק, נראה שהצופים יודעים הרבה יותר מאשר הדמויות בסרט. מוטיב זה מוסיף נופך מלודרמטי ואף מלנכולי, כיוון שידוע שהבעיות תוצפנה בכל רגע נתון.

הבימוי של גרייצר מצליח אף להדגיש את הבדלי התרבות בין תומאס הגרמני – הקליל, החילוני והפתוח תרבותית, ובין היהדות המקפידה, המלחיצה, המעצבנת ואשר בודקת כל דבר בציציותיה. חובבי הקולינריה בוודאי ייהנו גם הם מלא מעט פורנו גסטרונומי, בעיקר של דברי המאפה והעוגות השונות שיוצר תומאס בסרט, אשר לא מתאימות בהכרח למכירה בבית קפה שכונתי בלב ירושלים, בטח שלא בית קפה עם תעודת כשרות. ברם, על אף ש-"האופה מברלין" דואג כל הזמן להדגיש את רגשות הדמויות הראשיות, נזנחים פרטים עלילתיים על אירועים ברקע (כמו למשל, מי מנהל לתומאס את בית המאפה הגרמני שלו בזמן שהוא בארץ), אלו הופכים לשוליים, כיוון שהצופים נהנים מן הקשת הרגשית בסרט, מתקווה לגאולה ולחסד, ועם כותרות הסיום – גם מן הרצון לרוץ ולחפש אחר עוגה טרייה שזה עתה יצאה מהתנור.

XXX