בחברה החופשית שבה שולט חופש היצירה, המוזיקה יכולה לשמש אמצעי להבעת מחאה פוליטית. לעומת זאת, בברית המועצות של שנות ה-40 וה-60 שבמאה הקודמת נדרשו היוצרים לשרת את האידאולוגיה הטוטליטרית ולהימנע מיצירת והשמעת מוזיקה שיש לה סממנים מערביים. יוצרים שנתפסו, נשלחו למחנות עבודה ולכלא. אלו שבחרו לפעול במחתרת, שרו ונגנו במטבח, הפיצו הקלטות מאולתרות ויצרו תקליטים וקלטות אסורים. ייצור התקליטים האסורים התבצע על גבי שקפי רנטגן משומשים וכונו "תקליטי עצמות" על שם צילומי העצמות הפגומות. התקליטים כללו מוזיקת ג'אז ורוקנרול מערבי, שירים רוסיים חתרניים, רומנסות צועניות ועוד.

בתערוכה מוצגים תקליטי רנטגן שהשתמרו מאותה תקופה. דפים מתוך המגזין הסאטירי קרוקודיל. קטעים מהופעות מוזיקליות ששודרו בטלוויזיה הסובייטית בשנות ה-50 וה-60 ומגחיכים את תופעת ה"סטיליאגי" או ה"היפסטרים" הרוסים. ראיונות עם פעילים וקטעי מוזיקה מארכיונים סובייטיים. 'מכתבי קול' מחתרתיים וחדר משוחזר על יצרן תקליטים אסורים. לצד החומרים ההיסטוריים מוקרנים סרטי תעודה מהשנים האחרונות, המתארים מאבקי חירות ברחבי העולם שהמוזיקה היא הערוץ המשמש אותם. הסרטים מציגים את הקשרים הנסתרים בין מוזיקה לצנזורה וחירות – בברית-המועצות, בקמבודיה, במאלי, באיראן ובארצות שונות במזרח התיכון.

המחקר והאוצרות נערכו ע"י סטיבן קוטס ופול הרטפילד. שניהם עוסקים במוזיקה ופוליטיקה. סטיבן קוטס ( Stephen Coates) הוא מלחין ומפיק מוזיקלי, בוגר הקולג' המלכותי לאמנות בלונדון, שמחקרו עוסק ביחסי מוזיקה ותרבות. ב-2010 ערך את "צלילים של תעמולה והמלחמה הקרה", סדרת רדיו תיעודית בשמונה פרקים, שהתחקתה אחר השימושים הפוליטיים שנעשו במוזיקה ובערוצי אודיו במערב ובגוש הסובייטי. בתופעת תקליטי הרנטגן נתקל במהלך סיבובי הופעות שערך ברוסיה בשש השנים האחרונות פול הרטפילד (Paul Heartfield) – הוא צלם דיוקנאות לונדוני מוּכּר, שעובד בעיקר עם תעשיית המוזיקה. בעשור האחרון צילם אינספור להקות ומוזיקאים בינלאומיים. במקביל הוא משמש בתפקיד צלם הדיוקנאות הרשמי של בית הנבחרים ובית הלורדים בווסטמינסטר, ובשנים האחרונות תיעד בעדשת מצלמתו את רוב הפוליטיקאים הבריטים.

סטיבן קוטס מספר על תעשיית התקליטים "הם מצאו מדיום מוזר ונפלא ששימש מצע להקלטות: שקפי רנטגן משומשים, שהושגו בדרכים חשאיות מבתי חולים. התקליטים שהם ייצרו היו בקוטר 15 עד 30 ס"מ. מטעמים מובנים, הם נקראו "צלעות" או " עצמות". כל אחד מהם היה מהדורה בפני עצמו ונראה ונשמע אחר מכל האחרים. הם נחתכו ביד מתוך שקפי רנטגן מלבניים, כך שמתאר ההיקף שלהם היה בדרך כלל גס. מפרקי ירך שבורים, ברכיים מרוסקות, כפות ידיים מעוכות, גולגלות, כלובי צלעות וחלקי אנטומיה אחרים, הופיעו תחת החריצים הסליליים של ההקלטות. הם הוקלטו במהירות 78 סיבובים לדקה למשך 4 דקות ומכילים שיר אחד". התופעה התפשטה ברחבי ברית המועצות, ממוסקבה ועד קייב, אודסה, סוצ'י וילטה.

נעילה: 12.5.2018

מחקר ואוצרות: סטיבן קוטס, פול הרטפילד

אוצרות: מאירה יגיד־חיימוביץ׳, מאיה ויניצקי

מוזיאון תל אביב, אגף אניאס ובני שטינמץ לאדריכלות ועיצוב, גלריות 2-1 – הבניין ע"ש שמואל והרטה עמיר.