זוכה האוסקר, אהרן סורקין ("הבית הלבן", "חדר החדשות"), מוכר בשל המורכבות והרב-שכבתיות בתסריטים שהוא כותב, אם זה סרטי הקולנוע "הרשת החברתית" או אפילו "בחורים טובים"; אלא שבסרט "המשחק הגדול" הוא נכנס בפעם הראשונה לתפקיד הכי חשוב מאחורי המצלמה – במאי הסרט. לאורך הקריירה המהוללת שלו, הוא פיתח סגנון מוכר וייחודי, שכיום כבר מאומץ על ידי מיטב יוצרי הקולנוע בעולם. סרט בכורה של במאי הוא תמיד צעד מסוכן, והסיכוי שסורקין יוכל להוכיח עצמו גם כבמאי ולהפוך את מילותיו לתמונות מדברות – מוכיח את עצמו מעבר לכל ספק. עם עלילה מרתקת ושורה של כוכבי קולנוע מובילים, "המשחק הגדול" הוא סיפור אמיתי עד כדי מדהים, והאנרגיה שלו מגיעה מהתסריט העשיר ומהשחקנים עתירי הכישרון.

"המשחק הגדול": ג'סיקה צ'סטיין באחת הדמויות המרשימות ברזומה שלה

סורקין, כאמור, מביא למסך עוד תסריט עם שורות דיאלוג קופצניות ומהירות, והסימן המסחרי שלו בהחלט ניכר ב-"המשחק הגדול". מרבית הסרט הוא אנשים המדברים האחד עם האחר על המצבים שאליהם נקלעו, ויש בהחלט חן ושמחת חיים ששורות אלו נכתבו על ידי אדם שיודע להביא לחיים גם את הסיפורים האזוטריים ביותר. כל אחד מהשחקנים הראשיים, ועד אלו שבתפקידים המשניים ביותר, מקבל כמות נכבדת של עומק, ודמויות אלה אינן מרגישות שטוחות ביחס למסופר בסרט. יש מספר שורות דיאלוג שמגיעות משום מקום ונותרות עם הצופים לאורך זמן (גם אחרי כותרות הסיום), ונראה שסורקין במסלול הוודאי לקטגוריית האוסקר בתחום התסריט. חשוב להדגיש, שסורקין אף מצליח להסביר להדיוטות את אופי משחק הפוקר המסובך למדי, ומפרש מגוון ביטויים והופכם נגישים גם לאלו שלא נגעו בקלפים מעולם.

מעבר לתסריט, מה שמפתיע היא המיומנות של סורקין כבמאי. "המשחק הגדול" נמתח לאורך 140 דקות, אך לא ממש מרגישים את אורכו, וזו עדות לאחיזתו של סורקין באופי הסיפור ובקצב. הסרט מתקדם בזריזות, מותיר את הצופים ערניים בין כל הפיתולים וההפתעות בסיפור. הגישה שהבמאי משתמש בה מזכירה מאוד את מרטין סקורסזה (גם בקריינות), אולם סורקין מצליח להביא את קולו הייחודי לסרט, ולהראות שלמד לא מעט מהאמן הקולנועי ששיתף איתו פעולה בעבר. חשוב לציין, שלא כל החלטות הבימוי גאוניות, אבל סורקין בהחלט מביא הישג מרשים.

לסורקין אמנם מגיע החלק הארי על התוצר הסופי בסרט, אך אין להכחיש כי זו הבמה של ג'סיקה צ'סטיין ("מיס סלואן"). המועמדת לאוסקר מביאה דמות כריזמטית, ותפקידה כמולי בלום נראית דינמי ומעניין, עם שפע של יתרונות ופגמים כאחד. מה שמתבקש מצ'סטיין (תוך שהיא נאבקת בדיאלוג של סורקין, בזמן שהיא נושאת את הסרט כולו על כתפיה), הוא משימה לא קלה – והיא בהחלט עומדת בה בגבורה. זה ללא ספק אחד התפקידים הטובים שלה אי פעם, ודמותה ממגנטת ומלאת כריזמה. בדומה לתסריט, צ'סטיין מרוויחה כאן את השבחים הרבים שהיא קיבלה בתחרויות נושאות הפרסים שהתקיימו לאחרונה, והיא כנראה תוזכר בקרוב גם כמועמדת על ידי האקדמיה לקולנוע.

מבחינת שחקני משנה, אידריס אלבה ("המגדל האפל") מחזיק בתפקיד החשוב כעורך דין עם כוונות טובות, שתפקידו לסייע למולי למצוא מה הכי טוב עבורה. אלבה וצ'סטיין משלימים האחת את האחר ומפתחים כימיה נהדרת, שהופכת את המחוות ביניהם לחיזיון אינטלקטואלי. לאחר אכזבה ארוכה לשחקן בחודשים האחרונים (עקב סרטי קולנוע שכשלו ביקורתית), נהדר לראות את אלבה בתפקיד מוצלח, והוא מקבל מספר רגעים טובים להציג את כשרונו. קווין קוסטנר ("שומר הראש") מבליח בתפקיד די סטראוטיפי ודו-ממדי, אולם מערכת היחסים בינו ובין מולי מתגמלת למדי לקראת סוף הסרט. לשחקנים האחרים, כמו מייקל סרה, ג'רמי סטרונג ו-כריס או'דד יש תפקידים קטנים יותר, אבל כולם מותירים רושם.

"המשחק הגדול" אולי לא הסרט שיזכה באוסקר השנה, אבל חובבי קולנוע בוודאי ייהנו מהסרט, כיוון שבנקודה זו סורקין מכריז על עצמו גם כבמאי (ולא רק תסריטאי), וסביר להניח – שעם הזמן, רק ישפר את ניסיונו. מה שעוד מסייע לו להצליח הוא הליהוק המוכשר, ואסור להחמיץ את ההופעה של צ'סטיין ואלבה. עבור הצופים שמחפשים מה יהיו מילות הבאזז במהלך עונת הטקסים הנוכחית – זהו סרט שאסור לפספס.

XXX