★★★★★

אדם וחווה, מה הסיפור שלהם? מה מניע אותם? מה הם רוצים? "ימים בגן עדן" היא פנטזיה קומית ונאיבית על הגבר והאישה הראשונים בהיסטוריה. אדם וחווה הם זוג צעירים, שמגלים זה את זו, רבים ואוהבים, נפרדים ומתפייסים. כמו כל זוג צעיר.

אפרת בוימולד היא חווה דומיננטית ופטפטנית בלתי נלאית, שאוהבת את הגבר-גבר שלה, אבל גם רוצה לשנות אותו. ותתפלאו – היא מצליחה, גם בעזרת מניפולציות רגשיות. סוג של קלפטע עם לב זהב. רון ביטרמן הוא אדם, שלא מבין מה האישה הזו רוצה ממנו ואיך היא חדרה לחייו, אבל בהמשך הוא כבר לא יכול בלעדיה. אדם עדיין לא התבגר, חווה היא המבוגר האחראי. לכאורה.

"ימים בגן עדן" היא הצגה קלילה ונטולת פואנטה, שמשלבת תנועה, בובות ומוזיקה, ומציגה כאילו תמונות מחיי נישואים, אבל לא באמת. במחזה שכתב עידו ריקלין, על-פי שני סיפורים של מרק טוויין,  אין עומק או מורכבות ביחסים, וגם אלוהים לא נמצא בסביבה. ואם שאלתם: אדם וחווה מופיעים בהצגה בלבוש מלא. לא שזה לא בסדר, אבל עירום מכל סוג היה מכניס מתח דרמטי לעלילה הלא מלהיבה.

יחד עם זאת אציין לטובה את בוימולד וביטרמן, שלא מוותרים ומשתדלים לעצב דמויות אמינות. את הבמה היפה והמינימליסטית עיצב רועי ואטורי והמוזיקה של אמיר לקנר מכניסה קצב ורעננות. הקרדיט על כל אלה מגיע כמובן גם לבמאי אלדד גרויסמן, שניסה ליצור פרשנות חדשה ורעננה לסיפור מוכר, אבל פספס את העיקר. אילו רק היה לנו מחזה טוב, כל הסיפור היה שונה. רגעי הסיום נוגעים ללב ואל תופתעו אם תזילו דמעה בסוף. מסקנה: החיים הם לא תמיד גן עדן.