דרך עפר שאורכה 1.8 קילומטר שנפרצה בשנות ה-20 והורחבה מעט בידי הפלסטינים תושבי הכפרים אל תוואני, מג'אייר אל עביד, טובא, ספאי העליונה וספאי התחתונה, המצויים בדרום הר חברון, ומהווה ציר גישה ראשי ביניהם ולכביש 371, נחסמה לאחרונה בפניהם לאחר שצה"ל הכריז על השטח כשאח צבאי סגור. הסיבה הרשמית שנתנה לפלסטינים הייתה כי הדרך מצויה בתחום שיפוט חוות מעון (שהנו מאחז בלתי חוקי לאחר שתושביו כבשו את הקרקע בכוח ומדינת ישראל, המנהל האזרחי, צה"ל והמשטרה, גילו אוזלת יד לפינוי), וכי הם הפלסטינים מסכנים את מתנחלי המאחז. 

הדרך שהורחבה במהלך שנות ה-50 שמשה את התושבים עד לשנת 1997, בה הוקם המאחז הלא חוקי. מרגע זה ואילך פרצו "חיכוכים", בלשון צה"ל בין המתנחלים והתושבים. מרבית החיכוכים הללו הגיעו כתוצאה מאלימות וטרור שהפעילו המתנחלים כלפי הפלסטינים. בצה"ל מצאו "פטנט", השימוש בדרך נאסר ליומיים בצו צבאי המכריז על שטח צבאי סגור. לאחר מכן התעוררו תושבי האזור למציאות חדשה לפיה המתנחלים החלו להתנכל לכל מי מהם שעשה דרכו על הכביש, ובכך בפועל נמנע מהם מלעשות שימוש בכביש. מי שנע בדרך זו הסתכן בתקיפתו בידי מתנחלי חוות מעון. פעילי זוכויות אדם נזעקו ללוות ילדים בדרכם לבית ספר בדרך זו המהווה כאור ציר התנועה היחידי עבורם. בשנת 2004, נפלו גם המלווים קרבן לאלימות קשה מצד המתנחלים , שעה שליוו את הילדים בדרכם לבית הספר. התקיפה האלימה תועדה ועוררה רעש  רב גם בעולם וכתוצאה מכך החליטה הוועדה לזכויות הילד בכנסת, שחיילי צה"ל והמנהל האזרחי ילוו מדי יום את התלמידים אל בית הספר בכפר אל תוואני וחזרה ממנו. אלא שהליווי הזה כמעט ולא הגיע וכתוצאה מכך, בשל העובדה כי הכביש הזה מסוכן לחיי הפלסטינים וילדיהם, עשו תושבי האזור שימוש בשני דרכים חלופיות. הראשונה שארוכה ב-כחצי שעה מהכביש והשנייה שאורכה לפחות שעת הליכה, והיא אינה נגישה לילדים ומבוגרים.  אלא שבתקופה האחרונה גם הדרך הראשונה הפכה לנגועה באלימות והתנכלויות מצד המתנחלים. ואיש בצבא או במנהל האזרחי לא שועה לתחינותיהם ומצוקתם. הפלסטינים מספרים על ליווי שמאחר בזמנים או לא מופיע פעמים רבות וכך נפגעים לימודי הילדים. עוד מֹוסיפים מגישי העתירה כי ככל הידוע להם  לא נעצרו חשודים בתקיפת הילדים הפלסטינים וודאי שלא נפתחו הליכים בהקשר זה. "מכאן והילך התושבים היו פחות או יותר מנועים מגישה לכביש בשל החשש לביטחונם", נכתב בעתירה.

עוד נטען בעתירה לבג"צ, שהוגשה על ידיה התושבים באמצעות ארגון רבנים למען זכויות האדם, כי חסימת הגישה מסכנת חיים במקרי חירום רפואיים, מקשה על פרנסתם של התושבים ומהווה לחץ שמגיע לכדי ניסיון להעברה בכפייה. העתירה מסבירה לשופטי העליון כי התעלמות כוחות הביטחון מהסכנה היום יומית לחיי הפלסטינים הנעים בדרכים אלו יוצרת ניתוק הפוגע קשות  בפרנסת תושבי האזור, פוגע בזכותם הבסיסית לחופש תנועה,  ומסכן את חייהם במקרי חירום רפואיים. בית המשפט התבקש הוציא צו על תנאי שיורה לצה"ל ולמנהל האזרחי לפעול מידית להבטחת תנועת הפלסטינים בדרך העפר ולמנוע ממתנחלי חוות מעון מלתקוף את הנעים בה.

תיעוד ווידאו של תקיפת מלווי הפלסטינים בידי מתנחלים ב-10 בינואר 2017

"זה מצב בלתי אפשרי", אמר למגפון גורם המעורה בנעשה, "מדובר בדרך שקיימת שנים רבות לפני השתלטות חוות מעון על השטח. הבריונות כלפי הזקנים, ילדים, נשים ומבוגרים הפכה את השימוש בתוואי הדרך לבלתי אפשרית ולאיש מגורמי הביטחון לא אכפת. המתנחלים עושים כאן כראות עיניהם.  הדרכים החלופיות קשות לתנועה ובחלקים מסוימים בלתי עבירות למכוניות או למעבר רגלית. וגם בהן כעת ישנן תקיפות פלסטינים".  

תגובות
מהמנהל האזרחי נמסר למגפון כי כל הכתוב בעתירה וטענותיה נתון לאחריותה הבלעדי  של החטיבה החולשת על האזור וכי אין למנהל יד ורגל בכל הקשור להחלטות לסגירה או פתיחת הדרך, או לביצוע אבטחת הפלסטינים בפני המתנחלים כפי שחויב הצבא.

מצה"ל נמסר כי "הדרך מחברת בין שני כפרים פלסטינים, האחד חוקי והשני אינו חוקי ונמצא בשטחי אש.

תוואי הדרך, העובר ביישוב היהודי מעון, נמצא באזור שהוכרז בשנת 2002 כשטח צבאי סגור מטעמים בטחוניים על פי ׳ההכרזה בדבר סגירת שטח׳.

השטח הצבאי הסגור הוחרג לכניסת ישראלים ולמקבלי היתר מיוחד בלבד, על מנת לאפשר כניסה ויציאה רציפה מהיישוב."

לשאלה מדוע דווקא למתנחלים שפלשו והקימו מאחז לא חוקי מותר לנוע בדרך זו ולפלסטינים שנותרו ללא מענה ליכולתם לנוע ולביטחונם, לא ניתן שום מענה, על כך, לא נתנה תשובה.