מראות מממלכות אבודות – הסדרה הים-תיכונית

מימו יודיצ׳ה (איטליה) הוא מגדולי הצלמים בני זמננו, אמן שעוסק בחיפוש וביטוי הקול הפנימי והרגש באמצעים אמנותיים יוצאי דופן וברגישות לסוגיות חברתיות . לדבריו, הייתה התערוכה "מראות מממלכות אבודות – הסדרה הים-תיכונית" (במקור: Medditerraneo) כורח אינטלקטואלי מבחינתו, וביטאה ״צורך בנחמה ועידוד״. התערוכה באדיבות המוזיאון לאמנות עכשווית Modern and Contemporary Art of Trento and Rovereto נודדת באגן בים התיכון, חוזרת אל מקורותיה, כאשר בישראל תוצג לראשונה במוז"א, מוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב.

Print Friendly

מראות מממלכות אבודות

מראות מממלכות אבודות

אחרי שהתאכזב מהישגיה של אמנות ששמה לה למטרה לעסוק ישירות בחיי היום-יום, החל יודיצ׳ה בחיפושיו אחר ״רגשות עזים״, תוך שהוא תר אחרי השורשים הקדומים של הקיום האנושי שלו-עצמו, חוזר ומגלה את ההווה בעודו מתבונן בעבר. בשנים 1990–1995 ערך יודיצ'ה מסעות צילום במזרח התיכון, במהלכם ביקר במקומות רבים שסייעו לכונן את אוסף הדימויים המרכיבים את "הממלכות האבודות". אתרים ארכיאולוגיים, פסלים, פסיפסים, נופים, יסודות של הטבע –כל אלה סוללים נתיב של תצלומים בעלי פורמט אחיד.

הטיפול המיוחד בשחור ולבן בעבודות הללו מייתר את הצורך או הרצון לקבוע תאריך, עונה או זמן לתצלום, כשכל תצלום מעניק דימוי מוחלט, מנותק מזמן ומקום. יודיצ'ה מתמקד במושאי צילום נבחרים ובו בזמן מדגיש את הדינמיקה של מעשה הצילום באמצעות ״הסתכלותו האיטית״, המאפשרת  היפתחות לרובדי פרשנות שונים. יחסי הגומלין בין אור וצל, השפעת האור על מראות של שמים או לשרידי אמפיתיאטראות, המתח הדרמטי ומלא החיוּת בציורי קיר קדומים והבעות הפנים העל-זמניות של ראשי השיש –  כל אלה הם, במילותיו של יודיצ׳ה, "החיים הנמשכים", דימוי המעורר ״התבוננות פנימית״.

יודיצ׳ה, מרחיק מתצלומיו את הדמות האנושית (אך אינו שוכח  אותה) ומתמקד במקומות עצמם; ייתכן, כי כך הוא חוזר ומתמקד באדם – לא כייצוג בלבד אלא כמושא פעיל, בעל נקודת מבט התואמת את זו של הצלם. באתרי הים התיכון אנו הולכים שבי אחרי הדימוי של ההיסטוריה עצמה, אחרי עיי חורבות, אחרי צורות עתיקות שיצרה שחיקת הסלעים,אחרי עצמתו האין-סופית של הים, שקו האופק המדומה תוחם אותו ברַכּוּת, אחרי ניתוצם הנוגע ללב של פסלים ומבנים שידעו את תהפוכות גורלם של ממלכות וסמליהן. וכך אנו שבים מגלים  כי כולנו אזרחי "הים שלנו", מגלמים תרבויות של שלוש יבשות השוכנות לחופיו, חלק מהתרחשויות בנות זממנו ובאותה העת- מקורותיו של המקום.

למידע נוסף: אתר
המוזיאון  www.eretzmuseum.org.il

רח' חיים לבנון 2, רמת אביב. טל': 03-6415244.

Print Friendly

על אודות יובל אראל

הייתי שם - כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם - בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון (למעט מקהלת הצבא האדום). כיום אני מתעסק בצילום תמונות סטילס וקטעי ווידיאו בהופעות, מופעים, במיוחד בסצנת האינדי בגוש דן, במועדונים – בארבי, לבונטין 7, סאבליים, תאטרון תמונע, אוזן בר ואחרים. לעתים אני גם כותב, מנסה לתת ביקורת נכונה, תמציתית וראויה למופעים שאני מבקר בהם. כתבות נוספות מתפרסמות בבלוג של יובל אראל - http://yuvalerel.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה פנאי, תערוכות חדשות, תרבות, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.