בין צמה לזנב סוס: על "סוּפה של אליס" של גלית דהן קרליבך

"סוּפה של אליס", הרומאן השלישי של גלית דהן קרליבך, מנסה למזוג שלוש עלילות לסיפור אחד. זהו ניסיון רשלני שלא צולח, כמו אב צעיר שמנסה לקלוע צמה לבתו, ובסוף שולח אותה לגן אם ספק צמה, ספק זנב סוס

Print Friendly

הרומאן "סוּפה של אליס", ספרה השלישי של גלית דהן קרליבך, מתרחש במושב "אבריים", מושב נחשל אי-שם שנעצר בשנות השמונים למרות שהזמן הוא כבר המאה העשרים ואחת. הספר מורכב למעשה משלוש עלילות-משנה: העלילה הראשונה מספרת על סוּפה, אישה כבת עשרים, שמחוזרת על ידי שניים ואפילו שלושה גברים, ושהחיים במושב ומערכת היחסים הקרובה עם אליס, אימה, מונעים ממנה לפרוץ, לראות עולם ולממש את כשרונה כסופרת; העלילה השנייה מספרת על המושב עצמו, ועל "חייהם של אנשים צבעוניים" – כשם ספר הביכורים של סוּפה – כמו משה-ברזלים, חביב מצית העשבים, פולטי, דודא ועוד שלל דמויות מעניינות; ואילו השלישית מספרת על נדין, נזירה שמגיעה אל אליס, על מנת שהאחרונה תיילד אותה, ולבסוף מחליטה להישאר.

החלוקה המשולשת הזו היא חלוקה סמויה, שלא נעשית על ידי הסופרת. ויחד עם זאת, נדמה כי היא משקפת את רצונה של המחברת להדביק ביחד שלושה סיפורים שונים שאינם מתחברים יחד. שלוש העלילות נעות בקצב אחר, מבלי שהאחת ממריצה או משפיעה על השנייה: העלילה של סוּפה מתקדמת ללא תלות כמעט בעלילת המושב, והעלילה של נדין פורצת לספר במין דאוס אקס מכינה, אֵל שבין לילה היה ובין לילה אבד. הממשק בין העלילות הוא צר מאוד, ולעתים נדמה כמעושה ומלאכותי.

העלילות שונות מאוד בסגנון הכתיבה שלהן. עלילת המושב, ובמידה מסוימת גם זו של סוּפה, מזכירות את הריאליזם, או הריאליזם המאגי, ועיסוקה של אליס כמיילדת, מקצוע שעוסק בחיים ובמוות ובזמנים קדומים ייחסו לו כוחות-על, מסייע לכך. על אף שלסגנון זה יש קסם רב, לדעתי הוא דורש יכולות כתיבה משוכללות יותר מכתיבה בסגנונות האחרים, ודהן קרליבך עושה זאת בכישרון פחוּת יותר מקודמיה. ואם לא די בכך, כתיבתה של המחברת, כפי שמעידים חלק משמות הגיבורים, לוקה בסימבוליקה-יתרה, תסמונת שמאפיינת את יוצאות ויוצאי המגזר הדתי, שמטעינים כל פרט במשמעות סמלית, אך בעיקר מעיקים על הקורא.

כניסתה של נדין לעלילה אמנם תלושה משתי העלילות האחרות, אולם היא משפיעה על סגנון מסירת הסיפור, כאשר היא מסיעה את הספר להיות מן רומן מתח-פסיכולוגי, קצבי יותר, כאשר לפתע צפות שאלות מן עברה של סוּפה ושל מירון, אחד ממחזריה. הטוויסט הסגנוני מעיד כמדומני על הבעייתיות שבניסיון לשזור מספר עלילות יחד, ניסיון רשלני שלא צולח, כמו אב צעיר שמנסה לקלוע צמה לבתו, ובסוף שולח אותה לגן אם ספק צמה, ספק זנב סוס.

על כל מגרעות הספר נוסף הרפרור של דהן קרליבך לעולם הספרות, שכן סוּפה היא כאמור סופרת בראשית דרכה וספר הביכורים שלה עוסק במושב שבו היא גרה ובדמויותיו הצבעוניות. לבד מהנפיחוּת של כל כתיבה ארס-פואטית, שעוסקת במלאכת הכתיבה ובעולם הספרות, במקרה של "סוּפה של אליס" אני מצאתי בכך גם מנגנון הגנה של הסופרת שיכולה להצדיק את הבוסריות של הספר בבוסריות כתיבתה של סוּפה. מכיוון שכתיבה טובה מתאפיינת בחשיפה ובהשלת המגננות, כאשר הכותבת מתחבאת מאחורי אחת מדמויותיה, כתיבתה טובה פחות.

סוּפה של אליס • גלית דהן קרליבך • זמורה-ביתן מוציאים לאור • 2017 • 382 עמ'

Print Friendly

על אודות אודי נוימן

אישיות מגוונת: למדתי תורה בישיבה; למדתי ספרות ומגדר, למדתי לתואר ראשון ושני במשפטים והוסמכתי כעורך דין. לתגובות: [email protected]
פוסט זה פורסם בקטגוריה טורים, ספרות, פרוזה, רשמים, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.