מדור הספרות של "מגפון" גאה להשיק פינה חדשה: שְׁלִישִׁיר. תחת מדור זה נפרסם בכל יום שלישי שיר של משוררת או משורר, ולאחריו כמה מילים שבו אני או המשורר/ת נכתוב טקסט נוסף לצד השיר: זו יכולה להיות אנקדוטה, הערה ביוגרפית, קישור לטקסט אחר או מה השיר עורר אצלנו. כי שיר טוב הוא שיר מעורר.

הרעיון ניצת בי בעצתה של הסופרת והעורכת אביבית משמרי, שהיא גם עורכת ספר השירים האחרון של שולמית אפפל תדמייני שאת כוכבת (הוצאת פטל, 2018). לכן לכבוד הוא למדור ולי ששולמית פותחת אותו. ותודה לאביבית על עצתה הנפלאה.

*

הַמִּגְדָּל/ שולמית אפפל

עָבַרְנוּ מִלִּינְקוֹלְן לַמִּגְדָּל מוּל עַזְרִיאֵלִי עַל דֶּרֶךְ בֵּגִין. הַשֻּׁלְחָן שֶׁלִּי עָמַד בְּחָלָל פָּתוּחַ. נֹכַח מִצְעַד הַזָּרִים הָיוּ עַפְעַפַּי לִתְרִיס. מְעַט הָאֲנָשִׁים שֶׁכְּבָר הִכַּרְתִּי פָּגַשְׁתִּי בַּמַּעֲבָרִים שֶׁבֵּין הַמִּסְדְּרוֹנוֹת וּבְחַדְרֵי הַמַּדְרֵגוֹת. לֹא הֶחְלַפְתִּי אִתָּם מִלָּה עַד שֶׁגַּם מִקָּרוֹב לֹא הִבְדַּלְתִּי בֵּינֵיהֶם וְלֹא הִקְדַּמְתִּי לְבָרְכָם שֶׁמָּא אֶשְׁגֶּה וְאַקְדִּים שָׁלוֹם פַּעֲמַיִם לְאוֹתוֹ אָדָם וְאָשִׂים עַצְמִי לְלַעַג וּכְשֶׁאֲנָשִׁים יִצְחֲקוּ לֹא יִהְיֶה מִי שֶׁיְּגַלֶּה אֶת אָזְנִי עַל מָה צָחֲקוּ. לַבִּנְיָן הֶעֱמִידוּ אַרְבָּעִים קוֹמוֹת וְסָגְרוּ עָלָיו בְּחַלּוֹנוֹת שֶׁרַק אֲחָדִים נִתָּן לִפְתֹּחַ וְאֵלֶּה יֹעֲדוּ מִלְּכַתְּחִלָּה רַק לָעוֹבְדִים הַבְּכִירִים. בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים רֶשֶׁת הַחַשְׁמַל קָרְסָה לְעִתִּים קְרוֹבוֹת וְנֶעֶשְׂתָה מְהוּמַת אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים הִתְרוֹצְצוּ בֵּין הַקּוֹמוֹת וְחִפְּשׂוּ פִּתְחֵי אֲוִיר וּכְשֶׁהַזַּעַם הָפַךְ לִמְצוּקָה קָמוּ הָעוֹבְדִים וְעָזְבוּ אֶת הַבִּנְיָן וְיָרְדוּ בָּרֶגֶל מְאוֹת מַדְרֵגוֹת וְעָמְדוּ עַל שְׂפַת הַכְּבִישׁ וְחָסְמוּ אֶת הַצֹּמֶת. אַחֲרֵי חֹדֶשׁ נִדְמֶה הָיָה שֶׁכֻּלָּם נִרְגְּעוּ וְהִתְקַפְּלוּ אִישׁ בְּפִנָּתוֹ וְאָז שָׁמַעְתִּי רַחַשׁ וְחִכִּיתִי לָעַכְבָּרִים

*

למיטב זכרוני, כל השירים בספר "תדמייני שאת כוכבת" כתובים כך, כ"שירה בפרוזה", ולא בשורות קצוצות. אצל אפפל, בניגוד למשוררים אחרים, הדבר אינו פוגם בריתמוס; גם מבלי שהטקסט יהיה מנוקד, הקורא מבין שהוא ניצב בפני שיר. כי לשיר יש מנגינה, ולכל שיריה של אפפל יש מנגינה. ויש לה גם דימויים מדהימים כמו, "נֹכַח מִצְעַד הַזָּרִים הָיוּ עַפְעַפַּי לִתְרִיס", ועוד רבים אחרים. יחד עם זאת, לעניות דעתי הדבר מחמיץ במעט את אחד האלמנטים העיקריים של שירה והוא הצורך להשתהות על הטקסט, לבהות במילים; שירה בפרוזה מדהירה את הקורא להמשיך לקרוא, לא להשעות את המחשבה, לא לשהות, לא להשתהות, לא להשתאות.

אבל בשיר "המגדל" זה אחרת, כי קצב הקריאה שלו צריך להיות אחרת, הוא צריך להיות מסחרר, הוא צריך להיקרא כמו שקוראים אותו עכברי משרדים, כמו עכבר על גלגל ריצה בכלוב. הוא משרת את הניכור המשרדי, שהחלל הפתוח, שאמור לכאורה לשבור אותו – רק מעצים אותו. השיר קורס לתוך עצמו, אך מדובר בקריסה בהילוך איטי, שסופה טמון בהתחלתה.

אני אוהב את השיר הזה כי הוא שיר "פרולטריוני", שיר שנכתב אל האנשים הפשוטים ומדבר אליהם, בניגוד לשירים שמתארים איזו מציאות נשגבת או שמבקשים לעשות פרובלמטיזציה של השפה על מנת לדבר על האלם, על השבר במציאות, על המציאות. אבל אפפל, ובשיר הזה בפרט, מדברת על השבר של המציאות לא פחות.

ואחרי שתקראו את המגדל בפעם הראשונה – תעצרו. ותחזרו לקרוא אותו שוב. ושוב.

שולמית אפפל • תדמייני שאת כוכבת • פטל הוצאה לאור • 2018 • 109 עמ'