Skip to content

"טרור" בקאמרי: איפה הדרמה?

המחזה של פרדיננד פון שיראך, בבימוי שרה פון שוורצה, מציף סוגיות פילוסופיות-חברתיות, שעוסקות במוסר ובחוק, אבל נותר בגדר דיון תיאורטי בלי דרמה אמיתית
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

★★★★★

אשם ברצח או זכאי? זו השאלה שעומדת במרכז המחזה "טרור", שנכתב בעיקבות אסון התאומים בניו-יורק. גיבור המחזה הוא טייס קרב, שמחליט על דעת עצמו ובניגוד לפקודות, להפיל מטוס נוסעים חטוף, שעל סיפונו 164 נוסעים. הוא עושה זאת כדי למנוע מהטרוריסט החוטף להתרסק עם המטוס על מגרש כדורגל, שבו 70 אלף צופים. הטייס עומד למשפט באשמת רצח נוסעי המטוס.

אשם ברצח או זכאי? צילום: שי לי עוזיאל

המחזאי  פרדיננד פון שיראך מציף סוגיות פילוסופיות-חברתיות, ושאלה מוסרית אחת חשובה: האם מוצדק להרוג 164 אנשים כדי להציל אלפי או עשרות אלפי אנשים. חולשתו של המחזה, שאין כאן באמת שאלה ואין קונפליקט אמיתי. הפלת מטוס הנוסעים היא הרע במיעוטו, ומונעת אסון כבד. הפלפולים מסביב מזכירים יותר דיון אקדמי ולא דרמה בתיאטרון.

ההצגה מתנהלת בבית משפט, הצופים באולם הם חבר המושבעים ובסיום ההצגה אנחנו מתבקשים לשלשל לקלפי אחד משני פתקים: זכאי או אשם. רוב מוחץ של הצופים, ואני בתוכם, הצביעו הוא "זכאי". התוצאה היתה צפויה, ולכן לא עוררה דיון סוער בקרב הקהל. מבין השחקנים בולט במיוחד ניר סעדון במשחק טוב ומשכנע בתפקיד הסניגור. טוב גם אבישי מרידור, שהיה נווט בחיל האוויר, ומשחק את הטייס הנאשם.

משחק טוב ומשכנע. ניר סעדון בתפקיד הסניגור. צילום: שי לי עוזיאל

הבימוי של שרה פון שוורצה הוא צנוע, ענייני, אפלולי. אני מאמין לכוונות הכנות שלה בהעלאת המחזה, לאכפתיות שלה ולרצון לעסוק בנושא גורלי, טראגי, אנושי ואקטואלי. ויחד עם זאת, "טרור", כפי שהוא כתוב ומוצג, אינו באמת מחזה, אלא תרגיל אינטלקטואלי ודיון פילוסופי, שלא מצליחים לרגש. ובשתי מילים: לא התלהבתי.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן