Skip to content

שְׁלִישִׁיר: שירה בשלישי – המשוררת עדנה גורני

השיר "יונים" של עדנה גורני, מתוך קובץ השירים "גרר ועילוי", מהווה למעשה דוגמא אסתטית לתורתה של עדנה, כמי שמבקשת לקדם תיאוריה אקו-פמיניסטית. אל תראו את היונים דרך כוונות הרובה - דרך רובה-הציד, דרך הצלחת, כמזיקות לאסתטיקה העירונית - אלא ראו אותם כחלק מהאנושות
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

אל המשוררת עדנה גורני הגעתי במקרה. עדנה היא נכדתו של ד"ר מנחם דונקלבלום, מי שהיה שופט בבית המשפט העליון הראשון בישראל, ושאותו אני חוקר במסגרת לימודיי באוניברסיטה. אני חשבתי שאני מגיע אך ורק לאסוף חומר ארכיוני על השופט, ומצאתי אישה מרתקת ומעניינת; באתי לחפש אתונות, ומצאתי מלוכה.

עדנה היא לא רק משוררת, היא גם חוקרת ופמיניסטית שעוסקת בממשק שבין האקולוגיה והטבע לבין הפמיניזם. עדנה היא המודל שאני שואף אליו כשאהיה גדול (וכנראה כבר לא יהיה) –  אישה של "ספרא וסיפא" – גם אשת ספר וגם אשת מעשה, גם חוקרת וגם מבקשת לרתום את המחקר על מנת לשפר את פני האנושות.

*

יונים/ עדנה גורני

עֲנַן יוֹנִים מִתְרוֹמֵם

מֵהַבִּטּוּחַ הַלְּאֻמִּי הָרַב-קוֹמָתִי,

פַּלְיָ"ם 8, חֵיפָה.

יוֹנִים נוֹחֲתוֹת, צוֹפוֹת

אֶל אֹפֶק הַהַבְטָחָה לְמָזוֹן,

בִּנְיַן מַמְּגוּרוֹת דָּגוֹן

שֶׁתִּכְנֵן יוֹסֵף קְלַארְוַיְן, כְּמוֹ גַּם

אֶת מִבְנֵה הַכְּנֵסִיָּה הָאֶוַנְגֶּלִית בַּהוֹהֶנְצוֹלֶרְנְפְּלָאץ,

וְאֶת מִשְׁכַּן הַכְּנֶסֶת בִּירוּשָׁלַיִם וְאַף אֶת קִרְיַת הַמֶּמְשָׁלָה.

לַיּוֹנִים זֶה לֹא אִכְפַּת.

תַּחַת בֵּית הַקְּרָנוֹת שֶׁתִּכְנֵן

מַפְגִּינוֹת בְּכָל שָׁבוּעַ

נָשִׁים בְּשָׁחֹר מְנִיפוֹת שִׁלְטֵי "דַּי לַכִּבּוּשׁ!"

הַנֶּהָגִים מְאִטִּים וְקוֹרְאִים:

"תַּחְזְרוּ לַמִּטְבָּח יָא מִזְדַּיְּנוֹת!

אֵין לָכֶן מַה לַּעֲשׂוֹת בְּיוֹם שִׁשִּׁי?"

בְּמַמְּגוּרוֹת בֵּית דָּגוֹן יָרוּ בַּיּוֹנִים מִבִּטּוּחַ לְאֻמִּי

וְהִתְעוֹרְרָה מְחָאָה צִבּוּרִית:

לְנַקּוֹת אֶת הַגַּרְעִינִים בִּמְקוֹם לַהֲרֹג יוֹנִים,

שְׂאוּ עֵינַיִם בְּתִקְוָה, לֹא דֶּרֶךְ כַּוָּנוֹת!

בֵּינְתַיִם הַכֹּל שָׁב לְקַדְמוּתוֹ בְּשָׁלוֹם,

נָשִׁים מַפְגִּינוֹת, יוֹנִים וְגַרְעִינִים

בְּחָצֵר אֲחוֹרִית.

*

הרבה שירים בספר "גרר ועילוי" מהווים למעשה דוגמא אסתטית לתורתה של עדנה, כמי שמבקשת לקדם תיאוריה אקו-פמיניסטית. בקצרה, תיאוריה אקו-פמיניסטית אומרת כי על בני ובנות האדם לשאוף ליחסים הרמוניים עם הטבע; תנועות ההתיישבות והציונות היו "גבריות" מאוד, הם ראו בארץ משהו שצריך לכבוש, לבעול, לתפוש בעלות. תפישה אקו-פמיניסטית אומרת שאין כובש-ונכבש ביחסי אדם-אדמה; יש אחדות.

השיר "יונים" משקף זאת במידה מסוימת. הממגורות בחיפה, הביטוח הלאומי, אלו אתרים ציוניים – אבל כאלו שאינם "פתוחים" לטבע, ליונים. הנשים הן אלו שמייצגות את התנועה נגד הכיבוש, והגברים רוצים "לביית" אותן – תחזרו למטבח, רוצים להשתיק את הקולות נגד הכיבוש, כיבוש של האדמה וכיבוש של האנשים שהיו כאן קודם לכן. ישנו רצף אחד בין הנהגים המבקשים להשתיק את הקריאות נגד הכיבוש לבין הרג היונים בממגורות, אותם יונים שהם סמל השלום, אבל הם גם פיסת טבע בתוך העיר. "שאו עיניים בתקווה לא דרך כוונות" – השורה האלמותית מ"שיר לשלום" – נאמרה במקור על המלחמה בבני אדם, מלחמה באויב, אבל היא נכונה גם על המלחמה של בני האדם בחיות, ביונים, שרואים אותן דרך כוונות הרובה – דרך רובה-הציד, דרך הצלחת, כמזיקות לאסתטיקה העירונית – ולא כחלק מהם, כחלק מהאנושות.

גרר ועילוי • עדנה גורני •  הוצאת עולם חדש • 2014 • 64 עמ'

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן