★★★★★
במשך כל ההצגה חיפשתי את מדיאה של אוריפידס ולא מצאתי. לא חיפשתי מדיאה מסוימת, אלא את הסיפור, את היצרים, המניעים, הרגשות והפעולות. מה שכן מצאתי אלה שני שחקנים, אודליה סגל וניסו כאביה, עומדים על במה כמעט ריקה מול שני מיקרופונים, ומציגים שלוש סצינות של העימות הדרמטי בין מדיאה לבעלה יאסון, עוברים לעימות בין בני זוג של היום וגם מבצעים שני שירים.
ב"מדיאה" של אנסמבל "כאן" יש קצת מכל דבר: טרגדיה יוונית, מאבקי כוח בין המינים, זוגיות מודרנית, מולטימדיה ומופע רוק. מעין מופע טעימות עם מוזיקה נפלאה של קובי ויטמן. במרכז היצירה – אמירה על מעמדה של האשה ועל יחסי האהבה-שנאה-קנאה בינה לבין הגבר שאיתה. שניהם קורבנות של המציאות. המציאות לא השתנתה הרבה מאז.
אהבתי את הניסיון של הבמאי שלמה פלסנר לתת פרשנות חדשה ויצירתית למדיאה. הוא הפשיט מהטרגדיה את כל מרכיביה מסביב והותיר את שני הגיבורים חשופים זה מול זו. פחות אהבתי את התוצאה. ההצגה אינה מרגשת. בעיקר חסרים בה העוצמה, היצרים וסערת הרגשות, שקיימים במחזה המקורי. הרעיון נותר, לדעתי, ברמת הדיבורים. הבנו את המסר. מה קורה עכשיו?
אודליה סגל מציגה מדיאה נוקשה ומרירה עד כאב. ניסו כאביה מציג קריאון קשוח, פגיע וכועס. שניהם שחקנים טובים והדיאלוג ביניהם מעניין עד גבול מסוים. כאשר לא קורה דבר, הוא מתחיל לעייף. יצאתי מההצגה עם רגשות מעורבים ועם תחושה של החמצה.