הותר לפרסום: שופטת בית המשפט המחוזי מרכז, השופטת מרשק מרום גזרה היום (חמישי) את דינם של שלושה פעילי טרור יהודים, תושבי השטחים ששמם נאסר בפרסום, בשל חלקם בביצוע פעולות טרור "תג מחיר", תקיפות ברימוני גז, בקבוקי תבעירה ידויי אבנים.

על הטרוריסט, קטין, בן 16 בעת ביצוע העבירות, שהורשע היום לפי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בין היתר בעבירות חברות בארגון טרוריסטי, הצתה, תקיפה בנסיבות מחמירות ממניע גזעני, חבלה בכוונה מחמירה ועבירות נוספות. גזר בית המשפט 5 שנות מאסר. טרוריסט נוסף שהיה חייל בעת ביצוע העבירות הורשע, בין היתר, בעבירות הצתה, השחתת פני מקרקעין ממניע גזעני, תקיפה בנסיבות מחמירות ממניע גזעני, קשר לפשע ועבירות נוספות, גזר בית המשפט בית 4.5 שנות מאסר. נאשם נוסף הורשע בעבירות היזק בזדון ממניע גזעני, יידוי אבן לעבר כלי תחבורה ועבירות נוספות ובית משפט גזר עליו היום 32 חודשי מאסר. כל הנאשמים גם חויבו לשלם פיצוי מוסכם בסך כ-50,000 ₪.

על פי כתב האישום המתוקן, בו הודו הנאשמים במסגרת הסדר טיעון, במהלך השנים 2009-2013, בוצעו על-ידי טרוריסטים יהודים, במקומות שונים ברחבי המדינה ובשטחי אזור יהודה ושומרון, פעולות שכונו "תג מחיר" אשר אופיינו בנקיטת מעשים פליליים שונים, לצד הפצת תעמולה ופרסום המעשים בדרך פרובוקטיבית. הפעולות כללו הצתות רכוש השייך לערבים, ובכלל זה מבני מגורים וכלי רכב, וריסוס כתובות בעלות תוכן פרובוקטיבי ומתריס, שכללו בין היתר את הביטוי "תג מחיר" וביטויים דומים. הפעולות כוונו נגד אנשים תמימים ורכושם, אך ורק בשל השתייכותם הדתית או הלאומית. מבצעי הפעולות ביקשו, בין היתר, לזרוע פחד ובהלה בקרב התושבים הפלסטינים בשטחי יהודה ושומרון, מצד אחד, ולהעביר מסרים לכוחות הביטחון ולציבור במדינת ישראל בסוגיות ביטחוניות, מצד שני. הנאשם הקטין הורשע כי ביצע את חלקו בעבירות כתב האישום במסגרת חברות בארגון טרור.

לפי אחד האישומים, שני קטינים בחבורת הטרור ביקשו להעביר מסר לגורמי הממשל במדינת ישראל, לפיו מעצר וחקירת החשודים בפרשת דומא לא יביא לסיכול פיגועי "תג מחיר", וקשרו קשר לבצע פיגוע כלפי האוכלוסייה הערבית. וכך, ביום 22.12.15 הגיעו השניים לבית בפאתי הכפר ביתילו, בו ישנו באותה עת בני זוג ובנם הפעוט בן ה-9 חודשים. הקטין אחד  ריסס על קיר הבית את הכתובת: "נקמה ד"ש עצורי ציון". השניים ניפצו חלון סמוך, השליכו רימוני גז צה"ליים לתוך הבית, ונמלטו בריצה מהמקום, כשהם מודעים לעובדה כי הבית מאוכלס בבני משפחה. בני הזוג ששאפו גז מדמיע נמלטו מביתם עם תינוקם.
לפי אישום נוסף, במהלך חודש נובמבר 2015, על רקע פיגועי טרור שבוצעו באותה עת נגד אזרחים יהודים, גמלה בליבם של השניים החלטה להוציא לפועל פיגוע נקמה, והם קשרו קשר לפיו יציתו מבנה בו שוהים פלסטינים. השניים הגיעו לבית משפחה בכפר מזרעה אל קבליה בו ישנו בני המשפחה וזרקו שני בקבוקי תבערה לבית ומיד לאחר מכן נמלטו מהמקום.

באישום אחר, שלושת הנאשמים וקטין אחר הואשמו כי בתגובה לפיגוע בו נרצחו בני הזוג איתם ונעמה הנקין ז"ל, קשרו קשר לבצע פיגוע תגמול על הרצח. הארבעה יידו אבנים על רכבים פלסטינים, ניפצו שמשות רכב חונה וניקבו את צמיגיו ובהמשך הציתו רכב בכפר ביתילו.
עוד הואשמו שניים מהנאשמים, לצד אחרים, כי הצטיידו במקלות עץ ונסעו לכיוון הכפר הפלסטיני ראס כרכר, במטרה להכות ערבי. לאחר שהבחינו במתלונן, יליד 1955, שעסק באותה עת בעבודה חקלאית, ריססו בפני המתלונן גז מדמיע והכו אותו באמצעות המקלות.
לפי אישום אחר, אחד הנאשמים שהיה חייל בעת ביצוע העבירות נאשם בתקיפת פלסטיני ביחד עם אחרים בסמוך לישוב נחליאל, ובאישום אחר נאשם כי מסר את נשקו האישי, מסוג M-16, לנאשם הקטין ולקטין האחר על מנת שיירו בו, והשלושה ירו יחד בנשק כ-60 כדורים.

מפרקליטות מחוז מרכז (פלילי) נמסר: "בית המשפט המחוזי הרשיע את הנאשמים, כל אחד על פי חלקו, בשורת  עבירות אלימות ורכוש אשר רובן בוצעו ממניע גזעני וכוונו נגד פלסטינאים ורכושם, אך ורק בשל השתייכותם הדתית או הלאומית.  ביהמ"ש אף הרשיע את הקטין המעורב בפרשה בביצוע עבירות במסגרת ארגון טרוריסטי. הפרשה מדגימה את נחישותן של רשויות החוק והאכיפה, הפועלות במלוא הנחישות למיגור פעולות אלימות כלפי אוכלוסיות שונות, במיוחד כשהן מהוות פעולות טרור ועל רקע לאומני מובהק."
מארגון יש דין, שמייצג חלק מקורבנות העבירה בפרשת נחליאל, נמסר בתגובה לגזר הדין: "מדובר בשורה של מקרי אלימות אידיאולוגית חמורים, טרור יהודי, שרק בנס לא גבו חיי אדם. למרות שאלימות של ישראלים נגד פלסטינים ברחבי הגדה המערבית מתרחשת באופן כמעט יומיומי, רפיון היד שמפגינות רשויות אכיפת החוק מאפשרת את התעצמות האלימות נגד פלסטינים, ומעניקה רוח גבית לעבריינים. מקרים רבים של אלימות נגד פלסטינים כלל אינם נחקרים, ורק כ-3% מחקירות המשטרה בגין אלימות פלסטינית מובילות להרשעה. הפרקליטות טוענת כי הפרשה מדגימה את נחישותן של רשויות אכיפת החוק והאכיפה למגר את האלימות, אולם בפועל מדובר במקרה חריג שמעיד יותר מכל על כך שכל המעורבים במניעת אלימות אידיאולוגית – הצבא, המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט, נכשלים פעם אחר פעם במשימתם."