חֲלִיפוֹת חָלָל/ גילית חומסקי

אֶת רֹב בְּגָדַי

לְעוֹלָם אֵינִי לוֹבֶשֶׁת

וּבְכָל זֹאת הֵם נְכוֹנִים.

.

הַחֻלְצָה הַמְּכֻפְתֶּרֶת תְּלוּיָה תָּמִיד

מַמְתִּינָה לְרֵאָיוֹן שֶׁטֶּרֶם הִתְקַיֵּם

הָרְצִינִית מִתְכּוֹנֶנֶת

הָאַוְרִירִית הוֹמָה.

.

שׁוּם פְּגִישָׁה אֵינָה חֲשׁוּבָה דַּיָּה

שׁוּם נֶשֶׁף אֵינוֹ חֲגִיגִי דַּיּוֹ

בֵּינְתַיִם,

 .

אֲנִי דּוֹאֶגֶת לְהַתְאִים לָהֶם

מִדָּה וָצֶבַע

לְהַחְלִיף עוֹנוֹת

 .

חֲלִיפוֹת הֶחָלָל שֶׁלִּי

מְרַחֲפוֹת בָּאָרוֹן

מַשְׁרוֹת שַׁלְוָה עַל חֶדֶר

 .

אִשָּׁה כּוֹתֶבֶת

הִיא חָלָל שֶׁל אֶפְשָׁרוּת.

**

השיר "חליפות חלל" המצוטט למעלה הוא לדעתי שיר מעולה מכיון שהוא עומד על שלושה דברים שהם משמעותיים למבנה השירי: תזה, אנטיתזה ואמצעים פיגורטיביים שמשרתים את שניהם. ראשית התמה העיקרית, או התמה המפורשת יותר לפיה הסופר או המשוררת, מכיוון שהן עוסקות בעולם הדמיון, מכיוון שהן בוראות עולמות ומחריבם – למעשה מתקיימות בכמה יקומים במקביל; הם יכולים – באמצעות היצירות שלהם – להגשים את כל החלומות, הם לא צריכים לבחור בדרך חיים אחת או בעיסוק מסוים; הם למעשה רוקדים על כל החתונות, נהנות מהטוב שבכל העולמות. בעולם שבו השפע הוא עצום – נראה לי שזו פריבילגיה משמעותית.

אבל השיר הזה כולל, מיניה וביה, גם את הביקורת על חויית החיים הזו, גם את הקוץ שבאליה, התחושה שבעמידה מנגד אנחנו מחמיצים משהו, שהרי החלל מסמן גם ריק, היעדר, ולכן חליפות החלל הן חליפות ריקות. כלומר, הכותב אמנם יכול ליהנות מכל העולמות, אבל הוא לא חי אותם. החלל, שבכותרת השיר ובמרכזו מיוחס לבגדים ("חליפות חלל"), מדלג בסוף השיר למשוררת ("חלל של אפשרות"). לכן גם השפה, כלומר האמצעים הפיגורטיביים שבשיר, היא משמעותית, ובראשה הביטוי חליפות חלל, שהן גם חלופות של ריק.

והיכולת להציג את המורכבות של היוצר, של הסופרת שמצד אחד חיה בכל העולמות ומצד שני לא חיה באף אחד מהם – היא המצב היוצר ממש.

.

גילית חומסקי היא סופרת ומשוררת. מחזה על פי ספרה האחרון, "על אהבה אני רוצה להגיד", עולה בתאטרון בימים אלו