מדינת הסמוך קוברת עוד 10 ילדים

חוק מרפי אומר: "אם משהו יכול להשתבש הוא ישתבש" – כשמדובר בחיי אדם זה המוטו היחיד שאמור להיות רלוונטי. לא "אהבת המולדת" לא "בעזרת השם" ובטח לא "יהיה בסדר", אבל במדינה בה רגבי אדמת טרשים חשובים יותר מחיי אדם, לא ממש מפתיע ש-10 ילדים נקצרים בדמי ימיהם בגלל הצורך הכפייתי לתחוב בהם אהבת מולדת

Print Friendly

"עזוב – יהיה בסדר" הוא נגזרת ישירה של "בעזרת השם". אך היות ואף פעם לא בסדר והשם הוא אפילו לא שם. הרי שקרבנות השאננות, חוסר האחריות והאמונה העיוורת ממשיכים לזרום לבתי הקברות.

פה נקבר

51 מכינות קדם צבאיות יש במדינת ישראל (חמישים ואחת !!!!). מי ההורה שמוכן לשלם לגוף פרטי חסר פיקוח ממשלתי (לא שיש משמעות לפיקוח הממשלתי) כדי להפוך את בנו/ביתו לחיילים בטרם עת, הרי זה תפקידו של צה"ל. מי ממנה את מנהלי המכינות הללו, מי כופה עליהם כללים אם בכלל, ומי ייקח את האחריות על האסון הנורא?

התשובה לכל השאלות הללו היא… אף אחד.

אני גם מכיר את הקונספציה של "זה עניין של מנהיגות" וכמובן החטא הקדמון "אהבת המולדת" אז כיצד ילד בן 18 יכול לשאוף למנהיגות בצה"ל? ומדוע לעזאזל אהבת המולדת תמיד מסתיימת בבית הקברות?

השטפונות בנגב אינם מדע בדיוני וסיפורים מסמרי שיער אודותיהם ואודות קרבנותיהם אינם נדירים כלל ועיקר. ורק מטורף יורד לנקיק בעת שיטפון. מסתבר שמכינת "בני ציון" מנוהלת בידי מטורפים. עצם היציאה לטיול שכזה למרות כל האזהרות, לקידום "אהבת המולדת" היתה, כמובן וכרגיל, יותר חשובה מחיי אדם. ועוד 10 קברים טריים נכרו. ועוד 10 פעמים קדיש יאמרו על קברם של 10 ילדים. כי מבוגרים חסרי אחריות הקריבו אותם על מזבח ה"יהיה בסדר" הישראלי ו"בעזרת השם" ( כאן המקום אולי להזכיר שפעמים רבות הם מגיעים ביחד "בעזרת השם, יהיה בסדר").

לעיתים קרובות מדי אני נתקל במשפט המקומם "והמשכיל בעת ההיא יידום" לא רבותי זו לא העת לידום זה בדיוק העת לצעוק , לכעוס להאשים ולהעניש במלוא חומרת הדין, הכל רק לא לשתוק, כי אם נידום האסון הבא כבר בפתח.

חוק מרפי אומר: "אם משהו יכול להשתבש הוא ישתבש" – כשמדובר בחיי אדם זה המוטו היחיד שאמור להיות רלוונטי. לא "אהבת המולדת" לא "בעזרת השם" ובטח לא "יהיה בסדר", אבל במדינה בה רגבי אדמת טרשים חשובים יותר מחיי אדם, לא ממש מפתיע ש-10 ילדים נקצרים בדמי ימיהם בגלל הצורך הכפייתי לתחוב בהם אהבת מולדת.

שטפון מוגדר בכל מדינה נורמלית כ"אסון טבע" רק בישראל מוציא אידיוט, ילדים לטיול כדי לחזות באסון טבע ומקרוב. בשם אהבת המולדת וכמובן ב"עזרת השם". ושתדע כל אם עבריה שאם היא מפקירה ילדיה בידיו של אדם שסומך על עזרה שמימית במקום לנקוט במשנה זהירות, סיכוי סביר שלא תראה אותו שוב.

המנטליות הישראלית גבתה כל כך הרבה חיי אדם שלא לצורך ובצורה מטופשת, לא ממש מפתיע שהישראלים אינם מתרגשים יותר מהאפשרות של מלחמה

51 מכינות קדם צבאיות מכינות את הדור הבא של הקרבנות, מכינת "בני ציון" פשוט עושה זאת טוב יותר ורק במקרה טיול הקיץ שלהם לא נגמר בקרבנות גם כן.. המדריך וראש המכינה עצורים נכון לרגע זה אבל אני מוכן להתערב שהם לא ישאו באשמה, או שיענשו קלות ויחזרו לעבודתם, להחדיר אהבת מולדת לבתי הקברות בישראל.

להיות ישראלי ויהודי זו כנראה סכנת נפשות, זכרון קצר, ואמונה מוזרה שאסון כל כך צפוי לא יקרה וכמובן הנסיון לא לעשות גלים ( "והמשכיל בעת ההיא יידום"), עוד יטביעו את כולנו.

מי אשם?

בראש ובראשונה אשמים ההורים – מצטער, למרות כאבם, למרות אסונם הנורא הם אשמים: הם ששלחו את ילדיהם למכינה קדם צבאית שמדינת ישראל איננה טורחת לפקח עליה, בעצם לאיזו מטרה? הם אלו שאישרו לילדיהם לצאת לטיול למרות הידיעה שסערה מתקרבת, למרות שכולם בלי יוצא מהכלל מודעים לסיכון המטורף.

אינני רואה שום הבדל בין הורה ששוכח ילד ברכב בטמפרטורת קייץ לוהטת לבין הורה שמגדל ילדיו בשטחים ובין הורה שמאשר לילדיו טיול מסוכן במזג אוויר בלתי סביר בעליל. מבחינתי הראשונים לשאת באשמה הם ההורים וגם כאבם הנוראי לא יפחית מאשמתם.

המכינה? כמובן שגם המכינה אשמה, האיש שבראשה והמדריך שאישרו וטוו את מסלול הטיול, למרות מזג האוויר למרות האזהרות. אשמים. ואל תספרו לי שצריך להמתין לתוצאות החקירה את הטיול הזה היה צריך לבטל מיד עם שחרור תחזית מזג האוויר. ולא, "עזרת השם" איננה מובטחת גם אם אתה חובש כיפה.

המדינה? בהחלט גם המדינה אשמה , העובדה ש-51 מכינות קדם צבאיות חסרות פיקוח של משרד החינוך או משרד הבטחון, כולן פרטיות, היא מצב בלתי נסבל. שלא לדבר על כך שעצם העובדה שהורים שולחים ילדיהם להכשרה קדם צבאית שאיננה נדרשת איננה חיונית ועוד מוכנים לשלם על זה. לזה אני קורא אהבת מולדת בסגנון המיתוס של טרומפלדור… "טוב למות בעד ארצנו".

זה בדיוק מה שאנחנו מגדלים בארץ הארורה הזו: קרבנות אהבת המולדת.

 

 

Print Friendly

על אודות עמית מנדלזון

צלם, עיתונאי, ארכיטקט, מעצב ואיש הי טק, חי במארסיי, צרפת. יזם שותף ונכון להיום עורך ראשי של מגפון. מתמקד בצילום חדשות, צילום רחוב, וכתיבה http://www.amitm.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה מאמר מערכת. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על מדינת הסמוך קוברת עוד 10 ילדים

  1. מאת גידי‏:

    עמית למה אתה עצבני…?
    היה מחדל ואין ספק שהכאב גדול אך למה דווקא אתה עצבני…?
    האסון בשבילך הוא כ"קרדום לחפור בו" (אמצעי פרנסה) ואתה עושה זאת ב"אהבה"…!
    אין לי ספק שיש בך כאב גדול על האובדן של חיים צעירים וזה ניבט מכל מילה
    כתבת…"שאנחנו מגדלים בארץ הארורה הזו"…אחי "אנחנו" מה באמת אתה מרגיש שייך…?
    אתה בסוף תצביע לביבי…

    • בוודאי שאני מרגיש שייך, מדוע אתה חושב אני מחזיק עיתון וכותב? בשביל הכיף? מתי תבין שתפקידה של המדיה היא לא להלל, אלא לבקר. ואובדן חיים שיכול היה להימנע אלמלא המנטליות המעצבנת של "יהיה בסדר", כואב אבל בעיקר מעצבן כי לא היה מחוייב המציאות.

  2. מאת טובv‏:

    תמשיך לגור בארץ אויב= צרפת!ותחסוך מאתנו את הביקורת ותעביר אותה לצרפת האנטישמית!

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>