"מחכים לגודו" בתיאטרון יפו: יצירת מופת

הבמאי אילן רונן וארבעה שחקנים מצויינים עושים כבוד לטקסט של סמואל בקט – וביחד יוצרים הצגה חזקה ומדוייקת על העצבות הבלתי נסבלת של הקיום האנוש, עם חיבור לסכסוך הישראלי-פלשתיני. אל תחכו. לכו לראות את "מחכים לגודו"

Print Friendly

★★★★★

רק לעיתים רחוקות אני יכול לומר על הצגת תיאטרון שהיא יצירת מופת. "מחכים לגודו" בתיאטרון יפו, היא יצירת מופת, למרות שאינה מושלמת. הבמאי אילן רונן וארבעה שחקנים מצוינים עושים כבוד לטקסט של סמואל בקט – וביחד יוצרים הצגה חזקה ומדוייקת על העצבות הבלתי נסבלת של הקיום האנושי.

גיבוריו של בקט חיים בעולם ללא משמעות וללא תקווה, ומחכים לגודו שיציל אותם מהבדידות, מהרעב ומהייאוש. אבל גודו אינו מגיע והייאוש לא נעשה יותר נוח. בקט כתב את המחזה אחרי מלחמת העולם השניה כדי לבטא את החרדה הקיומית בעולם מבולבל ומאיים, שבו אנשים איבדו את עולמם והעתיד מפחיד ומעורפל. מדהים כמה מחזה האבסורד הזה רלוונטי גם בימינו.

בלי גימיקים. אשקר, תבורי, חסן ונוי. צילום מהחזרות: רדי רובינשטיין

הבמאי אילן רונן העניק להצגה זווית אקטואלית וחיבר אותה לסכסוך הישראלי-פלשתיני כדי לומר לנו, מה שאנחנו יודעים, שדבר לא השתנה, המצב נעשה קשה ומסובך יותר, הזמן אינו פועל לטובתנו ושני הצדדים המסוכסכים והמיואשים עדיין מחכים לגודו. לגאולה. רונן אינו מטיח זאת בפנים, אלא רומז, וקהל אינטליגנטי אמור לקלוט את המסר.

הרבה מחמאות לשחקנים מורד חסן, רסאן אשקר, מנשה נוי ובעיקר לדורון תבורי הנפלא, שמגלם דמות נדירה שלא רואים כמוה בתיאטרון. כולם פועלים בהרמוניה וכמעט בלי זיופים. המפגש בין הדמויות יוצר סצינות טראגיות-קומיות, שנעות בין מציאות לדמיון – והופכות את "מחכים לגודו" לאחת ההצגות האיכותיות והטובות ביותר שראיתי השנה.

יחד עם זאת, חלקה השני של ההצגה פחות טוב מהראשון. אפשר היה לוותר על ההפסקה ולקצר את ההצגה בכמה דקות – וכך לשמור על מתח דרמטי. ועוד הערה: לא כולם מצליחים להתחבר לטקסטים של בקט, וניתן להבין זאת. הכתיבה שלו אינה מתחנפת לקהל וליוצרים רבים קשה לפצח את מחזותיו, שלכאורה אינם ברורים ואין בהם עלילה או התפתחות דרמטית.

"מחכים לגודו" של תיאטרון יפו מצליחה לעמוד באתגר. מדובר בהפקה צנועה ומינימליסטית, שמוכיחה שוב כי תיאטרון טוב אינו זקוק לפירוטכניקה ולגימיקים, אלא למחזה חכם, לבמאי יצירתי ולשחקנים מוכשרים. אל תחכו. לכו לראות את "מחכים לגודו".

(ההצגה מועלית במסגרת פסטיבל התיאטרון הבינלאומי ביפו, שיזם תיאטרון "גשר")

Print Friendly

על אודות ירמי עמיר

עיתונאי, שחקן ויוצר. שימש כעורך תרבות ב"ידיעות אחרונות" וב"גלובס", סגן עורך 7 לילות וכתב מגאזין במוספים 7 ימים, 7 לילות ועוד. ערך את הסדרה "מי מפחד מצופית גרנט" (ערוץ 10), כתב את דרמת הטלוויזיה "סקס, שקרים וארוחת ערב" (ביים דני וולמן) ופירסם שלושה ספרים: "ירמיהו כוס קקאו" (לילדים), "השליפות של המדינה" ו"יש לי בלעדיות", שיצא ביוני 2011. עורך התרבות ב"מגפון".
פוסט זה פורסם בקטגוריה אירוע, ד, הצגות, תרבות, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על "מחכים לגודו" בתיאטרון יפו: יצירת מופת

  1. מאת נירית‏:

    ביצוע מבריק, חויה מופלאה

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>