סיוון אלבו העיפה את הקהל בחפלה אנדלוסית עם שיר תפילה

שלושה קולות ענקיים בקונצרט של האנדלוסית אשדוד יצרו אקסטזה בקהל המשולהב ששר יחד איתם וליווה אותם במחיאות כפיים סוערות באולם הנרי קראון בתיאטרון ירושלים. ישראליות ברוח אנדלוסית עם רפרטואר מגוון החל מפיוטים מיסטיים של רבי דוד בוזגלו ורבי שלום שבזי, עבור דרך עיבודים מרתקים לבאב אל ואד, לו יהי, רק תפילה אשא, שיר חסידי ומחרוזת נוסטלגית משירי ג'ו עמאר .
מופעים נוספים של האנדלוסית אשדוד עד סוף מאי בבאר שבע, תל אביב, רעננה ואשדוד.

Print Friendly

כבר מזמן הסתקרנתי לראות את התזמורת האנדלוסית. המופע "שיר תפילה" – קונצרט סיום העונה של התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד שהגיע לתיאטרון ירושלים, סיפק לי את ההזדמנות. ומה שהיה שם לא היה רק קונצרט. אלא חלון הזדמנויות לתובנות אנתרופולוגיות על החברה הישראלית. כמו גם חוויות שלא ניתן לפגוש בשום קונצרט אחר.

מסך מתפצל וצילומים מארמונות אנדלוסיה בקונצרט שיר תפילה של התזמורת האנדלוסית אשדוד.

מסך מתפצל וצילומים מארמונות אנדלוסיה בקונצרט שיר תפילה של התזמורת האנדלוסית אשדוד. צילום: סיגל גליל

נתחיל בהתרחשויות מפתיעות שלפני המופע. בפואייה שלפני אולם הנרי קראון עמדה לה קבוצת גברים חובשי כיפה שהתקבצה לתפילת ערבית. מראה כזה טרם ראיתי בתיאטרון ירושלים. בהמשך, ברחבת קבלת הפנים עם הכיבוד והשתייה לקראת הקונצרט, בקעה מוסיקה יפהפיה בניחוח מזרחי אנדלוסי שנגנו חברי הרכב רענן וצעיר. הצלילים הכניסו את הקהל לאווירה החגיגית.

שלושת הסולנים בביצוע משותף לשיר המעלות. צילום: סיגל גליל

נמשיך במראה מרנין הלב של המנצחת סיון אלבו בן-חור שעפה על הבמה בקלילות וסחפה איתה את התזמורת והקהל. איזו רוח רעננה שהפתיעה באנרגיות הניצוח החינניות שלה. כמה כיף לראות את שרביט המנצחים מרחף ביד אשה צעירה שמהפנטת את הקהל ולוכדת ומלכדת את נגני וזמרי האנדלוסית אשדוד.

בדברי הפתיחה שלה אמרה המנצחת סיון אלבו בן-חור כי בכל שיר ישנה תפילה וההיפך. "בשנים האחרונות אנו עדים לשימוש רב של אומנים ישראלים בטקסטים מהמקורות כהשראה לשירתם. בסימן 70 שנה למדינה, בחרנו להביא אל הבמה את מיטב השירים והפיוטים ברוח ישראלית".

ונעבור אל הרכב הקהל שהגיע. רובו ככולו יוצאי ארצות המזרח, ומדינות האיסלאם. הרבה צרפתית נשמעה מסביב. מרבית הגברים חבושי כיפות, חלק ניכר מן הנשים בלבוש אלגנטי,  ובכיסוי ראש אופנתי. בקיצור קהל שונה מאוד מן התמהיל האתני שפוקד בדרך כלל את הקונצרטים של מוסיקה קלאסית מערבית (אשכנזים, בהירים, חילוניים,  בני הגיל השלישי).

אחת התגליות המדהימות היו שלישיית הזמרים, הסולנים הפייטנים שלוהקו ל"שיר תפילה" : חיים ישראל, בנימין בוזגלו ומשה לוק שבקולותיהם הענקיים הקסימו את הקהל.

הסולן בנימין בוזגלו מהאמנים ההבולטים ביותר בתחום המוזיקה האנדלוסית והעממית הביא אל הבמה את יכולותיו הקוליות האדירות. בצד השירה הסוחפת והמאוולים המסולסלים,  הוא סיפר על המופעים של האנדלוסית בחו"ל. במרוקו יחד עם זמר מוסלמי, כמו גם בארמון מלך ספרד, יחד עם נשיא המדינה שלנו רובי ריבלין ורעייתו.

הפייטן בנימין בוזגלו הפליא במוואלים ובסלסולים חזניים. צלם סופיאן בוהלי

בין השירים שמשלבים ויוצרים דיאלוג בין המוסיקת המקורות המזרחית לסגנונות מוסיקליים שונים הקדישה התזמורת האנדלוסית אשדוד את קונצרט סיום העונה "שיר תפילה"  למיטב השירים והפיוטים ברוח ישראלית כחול לבן, בסימן 70 שנה למדינה.

ברפרטואר הקונצרט הפתיעו שירים שהם מעוז הישראליות כמו "לו יהי" של נעמי שמר, "ניגונים" של פניה ברנשטיין ללחן של דוד זהבי, "יש מקום" של עמוס אטינגר ללחן של דובי זלצר יחד עם שירת קודש מיסטית כגון "אשאל אלוהי" לרבי שלום שבזי, או "שיר למעלות" משיר השירים, כמו גם "כוכב צדק" של רבי דוד בוזגלו. עוד שירים ברפרטואר המגוון: שילוב מעניין בין "שיר המעלות" לבין "לו יהי", "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל", "רק תפילה אשא" עם "ישנם ימים ללא מרגוע" שמזכיר את הביצוע של ירדנה ארזי, את "הנני כאן" הדרמטי של יורם גאון, והפיוט "בינו נא מורדים" בביצוע מצמרר של משה לוק ללחן של באב אל וואד האלמותי של שושנה דמארי.

הפייטן חיים ישראל, בן להורים יוצאי תימן ולוב, ביצע שירים בסגנונות מגוונים החל מניגון חסידי ועד לראפ. צלום: אילן בשור

לראשונה השתתף במופעי האנדלוסית אשדוד הזמר חיים ישראל,  הפופולארי מאוד בקרב הקהל הדתי-מזרחי, בוגר ישיבות בבני ברק וירושלים, השואב מן המקורות את עיקר השראתו וכתיבתו ומשתייך לקבוצת זמרים ישראלים הולכת וגדלה שהצליחו לפרוץ את גבולות המגזר הדתי ולהיות קול חשוב במוסיקה הישראלית.

בין ביצועיו הידועים שירים כמו :"ממעמקים", "יתגדל ויתקדש", "לך אלי תשוקתי". ישראל שסיפר על קיבוץ גלויות שבמשפחתו, ועל המוצא המעורב שלו כבן להורים יוצאי לוב ותימן בלט בנוכחות הבימתית המגוונת שלו לשירים שביצע בסגנונות שונים. ניתן היה  להבחין בתפילה בניגון חסידי בראסלבי בשיר "ואפילו בהסתרה", שמתייחסת לרב נחמן מאומן, לצד שיר אחר בסגנון ראפ ועוד זמירות ופיוטים מן המקורות האנדלוסיים והמזרחיים.

הסולן משה לוק הזכיר את חוזליטו בצלילות ובעוצמת קולו. צילום: רפי דלויה

ומשה לוק, מהמוכשרים בעולם הפיוט, שקולו הזכיר לי את הצלילות והעוצמה של חוזליטו, הצליח לגשר בין עולמות מוסיקליים שונים בין מוסיקת פלמנקו ספרדית, לשירת הקודש, ושירה דתית יהודית. הוא סיים את המופע במחרוזת שירי ג'ו עמאר, עם "ללא כוכב", "שולמית שובי נא שובי" ו"הריני שר" שהציפו בקהל נוסטלגיה וגעגוע לקול הגדול שבקע בשנות החמישים מן הרדיו בכל בית, והיה אחד מן הקולות הראשונים של המוסיקה הישראלית שנחרתו בתודעה.

זו היתה חגיגה מוסיקלית מחשמלת של שירה עברית במיטבה שסחפה אחריה את הקהל שהצטרף בהתלהבות בשירה ומחיאות כפיים קצביות. המופע כלל שירת סולו של כל אחד מהסולנים בליווי התזמורת, לעיתים חברו שלושתם לטריו, או ביצעו דואטים בהרכבים שונים. כמו גם קטעי נגינה טהורים שנגעו בנימי הלב.

לא לרגע נדמה היה כי זהו מופע של שירה בציבור, ושהקהל יוצא מגדרו, אוהב את השירה, הנגנים, הזמרים, והמנצחת, ומצטרף אליהם. לפעמים המוסיקה האנדלוסית היתה כל כך סוחפת וקצבית שממש הזמינה את הקהל לצאת בריקוד פלמנקו או להתחיל בריקודי בטן.

הקונצרט הקלאסי הזה עם תזמורת 40 הנגנים שלו נשא את הקהל למחוזות שנעו בין רגעי קסם ליריים ושקטים, דרך אנרגיות סוערות של חפלה אנדלוסית, מקצבים צועניים, גיטרה ספרדית, חליל מיילל, דרבוקה ערבית, וכינור מייבב.  "הנה מה טוב ומה נעים" במקצב פלמנקו ספרדי, בין צלילי מדבר ומחוזות כיסופים וערגה של הפייטנים היהודיים במשך שנות ההסטוריה והגעגוע לארץ האבות ועד לשירה הישראלית העכשווית.

שיר תפילה בביצוע התזמורת האנדלוסית שילוב של ניגונים במרחבי המוסיקה היהודית, המוסלמית, הספרדית, החסידית והישראלית. צילום: סיגל גליל

ההזדהות הזאת של הקהל הזכירה לי את הפתעתי במופע  במועדון של גליקריה באתונה, שבו הקהל ידע בעל פה את המילים של כל השירים והצטרף אליה בשירה לאורך כל המופע. באולם הנרי קראון היה יותר קל להצטרף לשירה. על המסך המפוצל ברקע התזמורת הוקרנו מילות השירים בין סרוטני וידיאו יהפהפיים. וכך מצאנו את עצמנו מצטרפים לשירה ולמחיאות הכפיים הקצביות.

 

דיאלוג בין מזרח למערב: כלי נגינה מן המזרח ונגנים יוצאי מזרח אירופה 

בין התופעות המפתיעות בתמהיל האנושי והמוסיקלי של התזמורת האנדלוסית אשדוד, היה לגלות שחלק ניכר בין המנגנים של המוסיקה שבעיקרה היא מוסיקה מזרחית הם בכלל נגנים שעלו מארצות מזרח אירופה. לצד שמות המשפחה המזרחיים כגון בוזגלו, בלטו השמות האשכנזיים של הנגנים רובם כנראה עלו מארצות חבר העמים כגון: מיכאל פרוסמושקין, אלכסנדר באדוב, נולה דובגונוס, זניה חננייב, יוליה פישר, אולה גפט, ליאוניד ליטיצבסקי, איליה ולאן, איליה קוזיניס, קטיה פטרובסיק וארקדי אסטקר.  זה היה ממש מרנין לב לראות שאמנים ומוסיקאים ממזרח אירופה נקלטו לעבוד במקצועות המוסיקה כנגנים בתזמורת האנדלוסית אשדוד לצד חבריהם המזרחיים בתזמורת האנדלוסית שנושאים שמות כגון: יורם אזולאי, נתנאל בן שטרית, הלל אמסלם, אברהם ואלי וענונו, גל דדון, מאיר ביטון ועוד.

את הצלילים המיוחדים של הקונצרט תרמו הנגנים שמנגנים ללא תווים על כלי נגינה מזרחיים, על פי המסורת העוברת מדור לדור, בגלים כגון: עוד, קאנון, מנדולה, רבאב, מנדולינה, בנג'ו, ג'ומבוש, נאי, קמנג'ה, כלי הקשה אתניים, (תופ]י קונגה, פעמוני רוח, קחון, דג'מבה, מערכת תופים, תופי בונגו , תוף באנדיר, טאר, (תוף מרים ערבי) ודרבוקה, שהשתלבו בצלילי כלי הנגינה הקלאסיים כגון כינור, צ'ילו, ויולה, גיטרה, קונטרבס, חליל צד, אבוב, פסנתר, אקורדיון, מפוחית וקרן יער.

האם יש מקום למוסיקה דתית ושירת קודש במרחב התרבות הישראלי?

לצד השירים הישראליים האהובים, צדו את עיני מילות הפיוטים כגון "אתה המלך" ואחרים, שמרכז התייחסותם נוגע להאדרת שמו של האלוהים, או למזמורים שונים מן התנך. מוסיקת חול כנגד מוסיקה דתית ושירת קודש מיסטית.

ואפילו בהסתרה מילות השיר שבוצע בנעימה חסידית ברסלבית . צילום סיגל גליל

כשחשבתי על הרלוונטיות של המימד הדתי הזה במרכז התפילות והשירים לציבור ישראלי חילוני במופע הנושא את הניחוח האנדלוסי, לא יכולתי להימנע מלהיזכר בפופולריות העצומה של המוסיקה הכנסייתית ברפרטואר של המוסיקה הקלאסית.

לקול צלילי התפילות בסגנון פיוט וחזנות מזרחית שבדרך כלל מושמעת בבתי הכנסת, הדהדו בראשי מזמורים קתוליים כמו "סטאבט מאטר דולורוסה" מן המאה ה-13 שמתאר את סבלה של מרים אימו של ישו בנה הצלוב. יצירה שהולחנה בידי מלחינים רבים במהלך הדורות, ומשמשת אבן שואבת בין היצירות הפופולריות ביותר בפסטיבלי מוסיקה רבים.  כמו גם היצירה "מתאוס פסיון" של באך שנכתבה בהשראת הבשורה על פי מתי בברית החדשה. או היצירה המהפנטת "אווה מאריה", תפילה מן האלף השני, ששורשיה בברית החדשה, ומופנית למרים אימו של ישו. יצירה מוסיקלית שהולחנה פעמים רבות על ידי מלחינים שונים, ובוצעה על ידי גדולי זמרי האופרה כמו מאריה קאלאס, לוציאנו פאברוטי, הזמר הארמני צרפתי שארל אזנבור, ואפילו אחינועם ניני שהופיעה עם אווה מאריה בוואתיקן.

מסתבר, שמוסיקה דתית ושירת הקודש, הם חלק בלתי נפרד מן התרבות המערבית והמוסיקה הקלאסית, ולאט לאט, הז'אנר הזה, בהשראת מקורות יהודיים,  נכנס גם לקאנון הישראלי.  לטרנד הזה הצטרפו לאחרונה גם זמרים ישראלים שנמשכו לשירת הפיוטים כגון בארי סחרוף באלבום "איבן גבירול, אדומי השפתות", ואתי אנקרי במופע משירי יהודה הלוי, ובשירת הנשים מטוניס.  או קובי אוז עם האלבום שלו " מזמורי נבוכים" שיצר בהשראת חקירת הטקסטים העתיקים מן המקורות והמוזיקה היהודית.

כמה מילים על התזמורת האנדלוסית אשדוד

התזמורת האנדלוסית נוסדה ב-1994 בעיר אשדוד המשמשת כמשכנה הקבוע. מאז ועד היום משמרת התזמורת האנדלוסית הישראלית ומפיצה את המורשת המוסיקלית שנוצרה בתקופת תור הזהב בספרד. במשך מאות שנים חיברו יהודים ומוסלמים מילים משלהם ללחנים זהים, אלה בעברית ואלה בערבית. עם השנים, הפכו שירים אלה לליבה הפועם של מסורת הפיוט המפוארת של יהדות צפון אפריקה- גשר תרבותי אמיתי בין היהדות לאסלם.

התזמורת האנדלוסית מונה 40 נגנים, חלקם מנגנים על פי תווים, בכלים קלאסיים מערביים וחלקם גדלו מינקותם על המוסיקה האנדלוסית, מנגנים על פי הזיכרון ומתרגלים את היצירות המתנגנות מדור לדור.

חלק בלתי נפרד מהיצירה המוסיקלית האנדלוסית הם השירה והפיוטים וסולני התזמורת שולטים ברזיהם של הפיוט העברי והערבי.

במשך השנים הופיעה התזמורת בפני אלפי אנשים ברחבי הארץ והעולם וגם לוקחת חלק בפעילות מבורכת וענפה במערכת החינוך בקרב ילדי הגנים ובתי הספר. היא הצליחה לבנות קהל מאזינים מנויים גדל והולך, מסור ומתמיד, מקרב בני הדור השני והשלישי לעליות הגדולות מצפון אפריקה ומהמזרח. זאת לצד הצלחה מזהירה גם במרכזי תרבות בינלאומיים. התזמורת האנדלוסית הישראלית נתנה ביטוי מחודש למוזיקה ולפיוטים היהודיים שנשתמרו בפיהם של יהודי ספרד מאות בשנים.

בפעולתה התרבותית וחינוכית מקרבת התזמורת את הציבור היהודי לשורשיו התרבותיים וגישרה בין מזרח ומערב, בין עולים לוותיקים ובין יהודים למוסלמים. המוזיקה האנדלוסית הצליחה להפוך לחלק מן התרבות הישראלית הנשמעת בארץ ובעולם היא תרומה רבת משמעות. שירת הפיוטים והבקשות שהייתה חבויה בין כתלי בתי הכנסת הולכת ומתפשטת בתוך שכבות רחבות כאחת מצבעי התרבות הישראלית בת זמננו. ראויה לציון הדרך הייחודית שבה משלבת התזמורת עולים חדשים מצפון אפריקה ויוצאי חבר מדינות העמים.

מועדי מופעים ברחבי הארץ

14.5.18 , יום שני , שעה 20:30 – היכל התרבות מודיעין.

15.5.18 , יום שלישי , שעה 20:30 – היכל התיאטרון , קריית מוצקין.

16.5.18 , יום רביעי , שעה 20:30 – אולם רקנטי , מוזיאון תל-אביב

22.5.18, יום שלישי, שעה 20:30 – אולם הנרי קראון , תיאטרון ירושלים
23.5.18, יום רביעי , שעה 20:30 – משכן אמנויות הבמה אשדוד

27.5.18, יום ראשון , שעה 20:30 – המשכן לאמנויות הבמה, באר שבע

28.5.18, יום שני , שעה 20:30 – אולם רקנטי , מוזיאון תל-אביב

29.5.18, יום שלישי , שעה 20:30 – המשכן לאמנויות הבמה , אשדוד

30.5.18, יום רביעי , שעה 20:30 – המשכן לאמנויות הבמה , אשדוד

31.5.18, יום חמישי , שעה 20:30 – המשכן למוסיקה ואמנויות , רעננה

אתר האינטרנט של התזמורת האנדלוסית אשדוד: www.andalusit.co.il

 מחיר כרטיס: 99 – 119 ₪. מס' טלפון לרכישת כרטיסים: 1-800-693-693

 

Print Friendly

על אודות סיגל גליל

סיגל גליל היא חוקרת פילוסופיה, אמנות ותרבות, מומחית לואן גוך ולברוך שפינוזה, תרבות יפן, והציירים האימפרסיוניסטים. בין מסעותיה בזמן וברוח בדגש אמנות ופילוסופיה, היא חיפשה את ואן גוך ביפן, יזמה והדריכה טיול שורשים בהולנד בעקבותיו, וביקרה והדריכה במוזאונים הגדולים והחשובים בהולנד בתערוכות הקשורות בו. גליל, היא יוצרת רב-תחומית, שמצלמת וכותבת על ספרות ועל מחול, על אדריכלות ותיירות. היא חובבת טיולים נלהבת. היא לימדה כמעט בכל האוניברסיטאות בארץ תקשורת, אמנות ותרבות יפן. בהרצאותיה, במאמרים ובתוכניות הרדיו הדוקומנטריות שלה היא מנסה לחשוף חוטים סמויים המחברים בין אמנות, תרבות, תקשורת, פילוסופיה וחוויות הקיום האנושי.
פוסט זה פורסם בקטגוריה אירוע, דת ומסורת, מוזיקה, פנאי, שירה, תרבות, עם התגים , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>